מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
. | ||
|
||
החלמה זה ענין של סדר עדיפויות אני שומע את זה הרבה מחברים, כשהם מסבירים למה הם לא יכולים להצטרף לקבוצה או לעשות פעולות שונות שקשורות להחלמה. יש המון המון הסברים טובים לכך (באמת!), כמו העובדה שהאישה לא יודעת, השעות של הקבוצה שלא מתאימות, אי הנעימות להרים טלפון לחבר בשעת צורך וכן הלאה וכן הלאה. כאשר אני שומע הסבר כזה, אני באמת משתדל להבין ולפרגן, אבל בתכל'ס אני יודע שהסיכויים להחלמה הולכים ופוחתים ככל שההסברים יותר מלומדים ויותר מוצלחים. הענין הוא שעבורי, ההחלמה היתה דבר ראשון שינוי סדר העדיפויות בחיים. ברגע שכאב לי מספיק מהתאווה והסכמתי לוותר עליה, הדבר הראשון שהייתי צריך לעשות הוא לשים את ההחלמה בראש סדר העדיפויות, יותר חשוב מכל דבר אחר. כן, אני יודע, יש דברים שאי אפשר לוותר עליהם. מעניין שהדברים האלו לא עצרו אותי כשהייתי מול התאווה. ניקח לדוגמא את הענין שאני בכלל בעבודה בשעת הקבוצה. לא זכור לי שהיתה לי בעיה לשרוף שעות מול אתרי פורנו בשעה שהייתי צריך לעבוד, אבל עבור החלמה זה פתאום בלתי אפשרי ואני נהיה ישר כלפי הבוס. גם הפחד שיתפסו אותי בעבודה לא ממש עצר אותי, אבל הפחד שיתפסו אותי בהחלמה - זה כבר בעיה. גם השקרים לאשתי כאשר הייתי בהתקף תאווה אף פעם לא היו בעיה ושיקרתי חופשי, גם כאשר ידעתי שהיא לא מאמינה לי לאור נסיונה המר עם בעלה הצדיק, אבל בהחלמה זה פתאום לא נעים לשקר. אבל כיון שבאמת כבר כאב לי, הסכמתי לשנות את הגישה בראש שלי ובאמת לשים את ההחלמה בראש סדר העדיפויות. תכל'ס, זה לא נראה לי כזה חידוש מהפכני, כי כשאני חושב על אדם שצריך אישפוז בגלל מחלה פיזית, די ברור שהוא עוצר את כל מה שיש לו בחיים (כן, אפילו את העבודה ואת השיעור גמרא בערב) והולך להתאשפז כדי להחלים, אז מה בדיוק השוני בין זה לבין המחלה שלי? אפילו מי שלא מסכים עם ההגדרה "מחלה" (למרות שעוד לא מצאתי סיבה אחת בעולם שלא להסכים לכך אבל זה ענין אחר), בודאי יסכים שישנה כאן "בעיה חמורה" שדורשת טיפול. נו, מי לא עוצר הרבה דברים בחיים בגלל בעיות חמורות שדורשות טיפול? אצלי, ההחלמה לא היא ענין של "לכתחילה" או "בדיעבד", אלא ענין של פיקוח נפש. אני לא משתמש בזה בשם המושאל אלא מתכוון לכך במובן הכי פשוט של המושג. לא היה לי עוד צ'אנס, ואם הייתי ממשיך עוד טיפה, אשתי היתה תופסת אותי פעם נוספת (וכל הצדקנים שבטוחים שהם לעולם לא יבגדו, אני לא מציע להם להמשיך להתגרות בתאווה כי גם אני חשבתי כמוהם), והייתי מפסיד את העולם הזה והעולם הבא וכנראה גם את החיים שלי. לכן, התופעה שהכי קשה לי איתה כאן בפורום היא תופעת הטרמפיסטים. מגיעים חברים שזועקים "הצילו", שומעים שיש דרך להתחיל לחיות ולצאת מהמערה החשוכה, אבל אז נעלמים, רובם בגלל דברים טכניים. קשה לי להבין איך אדם כמוני שנמצא בתחתית, לא מוכן לעשות את הדבר הבסיסי ביותר: שינוי סדר העדיפויות בחיים שלו. זהו, עכשיו הכל נדחה החוצה ואני רוצה להתחיל לחיות. לא מסובך. האם זה אומר שלא כאב להם מספיק? אני מאוד מקווה שזאת לא הסיבה, כי אם זאת הסיבה - אז זה אומר שכל הטרמפיסטים בעצם רק יוצאים לסיבוב כאב נוסף עד ההתרסקות, ואז הם יחזרו. אז במקום זה, יש לי הצעה פשוטה: אני מפנים שאני חולה ומשנה את סדר העדיפויות בחיים שלי. כעת הדבר הכי חשוב הוא ההחלמה, ואחר כך, כשאני יתחיל לחיות - בטוח אצליח גם להתחיל להתקדם בכל שאר הדברים שחשובים בחיים. זלמן הוא מנהל הפורום שלנו ומנחה קבוצת 12 צעדים טלפונית. ניתן לקרוא את סיפורו האישי בלחיצה כאן |
||
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה