| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
כל חמירא מאת: אדם יסודו מזה כמה חדשים שאני צועד בדרכי החדשה ומצליח ב"ה להישאר נקי ב"ה כל יום רק להיום. אני זוכר את ההלם הראשוני בתחילת הדרך, משהו כמו חוסר הבנה איך זה קורה לי, איך אני שיותר מעשרים שנה נמצא במעגל אכזרי של חיים כפולים מלאי תסכול, מצליח סוף סוף לעשות את הלא יאומן מבחינתי ולהישאר נקי. יום ועוד יום שבוע חודש ועוד... זה היה נראה לי בלתי סביר נוכח העובדה שאני מצליח לשבור הרגלים של שנים רבות של חוסר אונים מול התאווה. את ההתרגשות הראשונה עברתי זה מכבר, עברתי גם עליות ומורדות במלחמה על הכניעה מול התאווה. בינתיים השבח לקל אני עדיין נקי. אבל אני מגלה תובנות חדשות. למשל את זה, שלמרות שהצלחתי להישאר נקי ולשנות דפוס התנהגות מסוים מול התאווה, אבל נשארו בי הרבה מאוד חסרונות משנות התאווה הרבות. קשה מאוד למחוק צורת התנהגות של שנים. אני מתכוון בעיקר להרגלי ההכחשה שפיתחתי לעצמי. במשך כל שנות התבגרותי בניתי לי מנגנון של שקר מול אחרים ובעיקר מול עצמי. נכון, ידעתי תמיד שאני נופל פעם אחר פעם לתאווה ושאני עושה דברים רעים. אבל לו רק הייתי מתחבר באמת למעשים שעשיתי וחי אתם בשלום, הייתי אחת מהשתיים: או יורד מדרך שמירת התורה והמצוות, או משתגע, או אולי שניהם יחד! לא היו לי ברירות רבות ובניתי לי אישיות עקומה ומפותלת אך משהו שניתן להמשיך לשרוד אתו. מרכיב חשוב באישיות זו היא ההכחשה. אני יכול להקפיד על הרבה דברים מחד, למרות שאני עושה דברים שסותרים אותם מאידך. עכשיו בדרכי החדשה מול התאווה מפריעה לי האישיות אותה סיגלתי לי. אני ממשיך לקחת את מדיניות ההכחשה איתי. הודיתי כבר כי אני חסר אונים מול התאווה וכי אבדה לי השליטה על חיי, נכנעתי כבר לפני כוח גדול יותר, ממני ומסרתי לו את השליטה על חיי ועל התאווה, זה עזר והתחלתי להתקדם. התקדמתי יפה יותר ממאה יום, למדתי גם לשלוט במצבים לא פשוטים שלא קשורים לכאורה בקשר ישיר לתאווה, למסור גם אותם לקב"ה. ואז באה אותה הסתכלות. אחרי תקופת נקיות עמדתי באותו מקום כשאני מביט על אשה מבט של תאווה. ברגע הראשון ניסיתי לשכנע את עצמי שזו "רק" הסתכלות רגעית ולא משהו של התאווה, אבל לא, זו הייתה התחברות מוחלטת של כוחותי הפנימיים לאש התאווה, עובדה, זה נכנס בי כארס של עכנאי. הסתכלתי "רק" שתי שניות, אבל שניות בהם היה טמון זרע הפורענות. המשכתי הלאה בדרכי אבל התמונה המשיכה לרדוף אותי, מנגנון ההכחשה הרגיע אותי שאני בעצם נקי וכבר לא שייך לנפילות, ואני כמו פתי הלכתי אחריו. התעלמתי מהתסיסה שהחלה בתוכי. בלי כל קשר ואולי עם קשר לכך, עצבנות מוזרה השתלטה עלי, חוסר שלווה ורוגע. אך עדיין לא פירשתי נכון את אותות המצוקה. המשכתי הלאה. אתמול בלילה אלוקים יודע איך, לאחר יום עמוס ומפרך מלא באתגרים, עם הרגשת כעס וטינה מצאתי את עצמי גולש לתוך אתר אסור. זה היה סוף ההרפתקה מבחינתי. עם יד אחת על העכבר והשנייה בטלפון התקשרתי. התקשרתי לספר על השקר הגדול שממשיך לתעתע בי. לספר על ההסתכלות המגונה, על המחשבות הנמוכות, על הכל. הבנתי שסטיתי שוב מהדרך, השקר קם שוב על רגליו. אני מכור לתאווה. והיא חזקה יותר מכל המניפולציות שלי. כל עוד אמשיך לשמור לעצמי אפילו חלק קטן של עולם נסתר הקשור לתאווה, אני עדיין בידיים שלה, לא וויתרתי לגמרי. אם יש דברים שאף אחד לא יכול לדעת בקשר לתאווה, אני עדיין בבעיה. גם תפוח אחד רקוב יכול לקלקל את כל הארגז! צריך להוציא ולשרש את הכל. לא להשאיר כלום בפנים. הכל חשוף. “כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחזיתי ודלא חזיתיה...לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא" אני מוציא את כל החמץ שלי החוצה, הפקר! רק כך אדע שנכנעתי באמת! |
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
