ההתמכרות וההתמודדויות בחיי

לא פעם היו לנו כאן דיונים לגבי ההבנה של ההתמכרות וההסתכלות על התאווה לא בתור בעיה אלא בתור פתרון, אבל בימים האחרונים היו לי כמה שיחות עומק עם חברים בשלבים שונים של החלמה ובזכותם קיבלתי הסתכלות קצת יותר ברורה על הנושא הזה ועל ההשפעה של ההבנה הזאת בתהליך ההחלמה שלי.

בעצם מה שקורה זה שכל זמן שאני מטפל רק בהתמכרות ובתאווה, זה דומה לאדם שקוצר שיח מסויים אבל לא עוקר אותו מהשורש. אז בהתחלה זה נראה יפה ונחמד ואני מתפתה להאמין שהכל בסדר וניקיתי את השטח, אבל בפועל בזמן הזה השורש כבר מתחיל לעבוד שוב כדי להצמיח את השיח שוב מעל פני הקרקע וזה רק שאלה של זמן עד שפתאום נראה אותו חי ובועט. במשך שנים הייתי משוכנע שהכל בסדר בחיים שלי ורק יש לי בעיה אחת עם התאווה. אז ניסיתי פעם אחרי פעם להפסיק את התאווה וטיפלתי בכך בכל כלי שעמד לרשותי ושיכולתי להעלות על הדעת, אבל פעם אחר פעם זה החזיק מעמד לתקופה קצרה עד ההתפרצות הבאה. כעת אני מבין שזה בכלל לא המצב ואין שום טעם לטפל בתאווה אלא אך ורק לנסות לטפל בשורש הדברים, ואם אצליח להגיע אל השורש ולטפל בבעיות האמיתיות בחיים שלי - אז יש סיכוי שהתאווה לא תחזור.

אז מה באמת לא בסדר בחיים שלי? מסתבר שהרבה... הרבה יותר ממה שחשבתי. גיליתי שאני לא יודע ולא מסוגל להתמודד עם עובדות החיים, ולא יודע לקבל דחיה ובקיצור לא יודע לקבל שום דבר שלא הולך בדרך שלי. כל זמן שהכל הולך ומסתדר כמו שאני רוצה - אנ מבסוט ושמח, אבל ברגע שמשהו לא הולך כמו שאני רוצה - אני מאבד את עשתונותי ולא יודע כיצד להגיב. משהו בהתפתחות הרגשית שלי לא הלך בצורה נורמלית וכאן טמון הכלב. תכל'ס, אני אדם מוצלח, איש משפחה, עובד בעבודה מכובדת והכל נראה טוב ויפה, אבל מתחת לפני הקרקע ישנה בעיה והבעיה הזאת היא מה ששולח אותי אל התאווה פעם אחר פעם. התאווה היא רק הפתרון הזמין והקל לבעיות האמיתיות שלי בחיים, ועד שלא אטפל בבעיות האלו - אין שום סיכוי שהתאווה תלך, כי מה אני אמור לעשות כאשר משהו לא מסתדר ואני כולי פקעת עצבים או כעסים או פחדים ושאר סוגים של בריחות מעצמי? אין לי איך להתמודד איתם.

אז מה שקורה כל פעם שאני מותקף בנשק שאני לא יודע איך להתמודד איתו, זה שאני מתקיף חזרה הכי חזק שאפשר ובורח לבונקר. לפעמים אני אפילו מוותר על ההתקפה ומיד בורח - מה שבטוח. למשל אם אני חוזר הביתה ואשתי חושבת אחרת ממני לגבי משהו או שהבוס לא מרוצה מאיזה עבודה שעשיתי, בדרך כלל התגובה שלי תהיה התקפה קטלנית בחזרה בה אני יסגור עם אשתי חשבון ואז אברח אל הבונקר החם והמוגן של התאווה. שם, כשאני לבד מול המחשב או מול כל דרך אחרת של תאווה - אין צורך בהתמודדויות. מקבלים אותי כמו שאני בלי בקשה שאשתנה, ולא אכפת לי שהכל אחיזת עיניים אחת גדולה, כי כעת בבונקר - אני מרגיש מוגן.

אבל יש רק בעיה אחת. בדרך כלל אחרי שהיה קצרה בבונקר - הוא מתפוצץ לי על הראש ואז אני כואב לי ואני מרגיש איום ונורא. ברגע שאחרי הנפילה, הבונקר מתגלה כמפלט גרוע מאוד ובכלל לא כל כך מוצלח כפי שהוא היה נראה רגע לפני כן. אז אני מבטיח לעצמי שבפעם הבאה לא אברח לבונקר. יופי, הבטחתי מליון פעמים אבל אני לא מסוגל לעמוד בהבטחות שלי כיון שאין לי מושג איך מתמודדים עם החיים, אז למרות שאני יודע שהבריחה לתאווה תעלה לי ביוקר - אני עושה את זה פעם אחר פעם שוב ושוב.

כעת השאלה היא מה עושים? איך באמת אפשר לטפל בבעיה מהשורש ואיך לומדים פתאום להגיב נכון ולדעת להתמודד עם עובדות החיים. הדרך היחידה שאני מכיר היא אלוקים. אני מכיר את כל הרעיונות הנפלאים לגבי "כשם שמברך אדם על הטובה כך מברך על הרעה", אבל כאשר רע לי - אני פשוט מתעצבן, וכל ההסברים היפים נעלמים ועפים ברוח. אני מבין טוב מאד שזה לא עוזר כשאני כועס, וגם יודע לצטט את "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", אבל בפועל - אני כועס! כן, מישהו הכעיס אותי ואני לא אתן לאף אחד לעצור אותי מלכעוס. ואל תגידו לי שזה לא מרגיז, כי יש דברים מאוד מרגיזים ועוד לא מצאתי את הבן אדם הראשון בעולם שנרגע כשאמרו לו "תרגע".

אבל אלוקים זה כבר משהו אחר. לא קל להכניס את אלוקים לכל רגע מהחיים שלי (עבור זה צריך הרבה כניעה), אבל כשאני מצליח לעשות את זה - פתאום מגיעה שלווה אמיתית, וכאשר השלווה מגיעה - אין צורך יותר בתאווה. זאת הסיבה בגללה תפילת השלווה מתחילה במילה "אלוקים" (א-לי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, האומץ לשנות את אשר ביכולתי, והתבונה להבחין בין השניים), למרות שהיא לכאורה היתה אמורה להיות הגיונית מאוד גם בלי אלוקים, אבל בפועל - בלעדיו אין לי סיכוי לעשות את זה. אני יודע שיש דברים שאני לא יכול לשנות, אבל זה לא משנה את העובדה שאני עדיין כועס כאשר יש דברים שאני לא מצליח לשנות.

אלוקים, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, האומץ לשנות את אשר ביכולתי, והתבונה להבחין בין השניים.

זלמן הוא מנהל הפורום שלנו ומנחה קבוצת 12 צעדים טלפונית. ניתן לקרוא את סיפורו האישי בלחיצה כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן