שמור עיניך - חיזוק יומי מס' 211

מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן.

דף הבית הסכמות אודותינו התוכנית גישה נכונה כלים

המגבית השנתית של שמור עיניך

האם לא תרצה את הזכות הנוספת של חלק בתשובה ובטהרה של אלפי יהודים אחרים?

חברים יקרים,

אנו שולחים את הבקשה הזו רק במהלך עשרת ימי התשובה, פעם בשנה, כאשר הלבבות פתוחים, מכיוון שאנו מאמינים כי פועלנו חשוב ועכשיו הוא עת רצון לתשובה וצדקה.

מידה כנגד מידה – אם נשתדל לעשות כמיטב יכולתנו לעזור לאחרים שנאבקים בתאווה, השם יסתכל בעין יפה על כל מאמצינו לעשות תשובה ויעזור גם לנו!

ארגון שמור עיניך משקיע מאמצים רבים ביצירת מסגרת שתעזור לכל מי שמתמודד בתחומים הללו. ב"ה אנו זוכים לסיעתא דשמיא רבה, ועם זה, אנו זקוקים לעזרתכם בשביל לגדול.

בפחות משנה אחת של פעילות בישראל, עם תקציב צנוע ופרסום מינימלי, עזרנו למאות יהודים לחזור למסלול השפיות והריפוי. בחו"ל עזרנו ללמעלה מ-2000 יהודים בארבע שנים האחרונות לצאת לחופשי. וזה רק טיפה בים. המלאכה עוד מרובה. יש לנו רשתות באנגלית, יידיש, צרפתית וספרדית. ואנחנו בשלבי שידרוג של כל האתר לכלול כלים שכבר פותחו עבור האתר באנגלית. השידרוג של המערכת תאפשר לעשרות אלפי יהודים מכל רחבי העולם לקבל עזרה.

אנו זקוקים לעזרתכם כדי להמשיך לבנות ולשפר את הרשת ובכדי לפרסם, על מנת שכל מי שזקוק לעזרתנו יידע שאכן ניתן למצוא עזרה. כל השירותים שאנו מספקים הם חינם.

היעד שלנו השנה הוא לגייס ברחבי העולם 50,000$.

אנא, תרום בעין יפה והיה שותף להצלת נפשות.

אנו מאחלים לכם גמר חתימה טובה ושנה של קדושה ושלווה.

תודה לכם על השותפות בדרך,

שלכם באהבה,

צוות שמור עיניך

לתרומה מאובטחת באתר לחץ כאן

בטלפון: כדי להעביר לנו את פרטי כרטיס האשראי שלך דרך הטלפון אנא התקשר לטל: 02-580-5921

בדואר: שמור עיניך, ת.ד. 521, קריית יערים 90838 (שקים לפקודת "שמור עיניך")

העברה בנקאית: בנק הדואר, סניף 001, מס' חשבון: 8375158, שם חשבון: שמור עיניך (ע"ר)

ההתמכרות שלי היא רעב רוחני

וואו, אני בטוח שרק למקרא הכותרת, יהיו רבים שיקפצו לשמים ויחשבו שאני משוגע. אוקיי, אולי אני באמת כזה, אבל במקרה שלי - ההתמכרות היא אכן רעב רוחני. אז איך לעזאזל מרעב רוחני מגיעים למקום שנמצא בקצה הכי רחוק מהרוחניות? בשביל זה ננסה להבין קודם מה הכוונה רעב רוחני ואז איך הגעתי לאן שהגעתי וממילא גם לראות את הכיוון של הדרך לצאת מהמצב ולהשביע את הרעב הזה.

ראשית כל, כאשר התחלתי את תהליך ההחלמה שלי (ה' יעזור שאשאר נקי כל יום - רק להיום), הבנתי שיש הבדל גדול בין "דת" ל"רוחניות". נכון שבמצב האידיאלי אז כל פעולה שקשורה לדת היא פעולה רוחנית, אבל למרבה הצער - זה לא המצב במקרה שלי. אני עושה הרבה פעולות שהם דתיות אבל ללא שום רוחניות. דהיינו שאני עושה את הפעולה בלי נשמה. במקרים רבים אני מאמין בה' בגלל שאני דתי, במקום מה שצריך להיות הפוך שאני דתי בגלל שאני מאמין בה'. אז אני יכול להתפלל שלוש פעמים ביום אבל זה יהיה ענין טכני ללא נשמה ובמילא אין כאן שום רוחניות אלא רק מצווה דתית טכנית.

ואז הנשמה זועקת כי חסר לה מזון. בדיוק כפי שהגוף זועק כאשר חסר לו מזון, גם הנשמה זועקת, אבל אני לא שומע כי יש רעש חזק מידי ברקע. זה הרעש של הגוף שלא מפסיק לצעוק שהוא רוצה שאדאג לו, אז אני דואג לגוף ושוכח מהנשמה. זה כמו במקרה שפורצת אש בבית, ואני מתוך שינה שומע את האזעקה שמפריעה לי לישון אז אני מכבה את האעזקה... אבל בתכל'ס האש ממשיכה להשתולל גם אם הצלחתי לכבות את האזעקה, ובסוף זה יגיע גם לחדר השינה שלי ואז זה יכאב. אז במשך שנים אני דואג לגוף ומכבה את האזעקה שבתוכי, אבל זה לא באמת עוזר.

מידי פעם אני מתעורר כי הרעב הרוחני-נפשי לא נותן לי ברירה ואז יש לי שתי ברירות ואני מנסה את שתיהן לסירוגין. לפעמים אני מנסה לתת לנשמה את מה שהיא צריכה ואז אני מתחיל בהתקפה דתית שכוללת תפילות, לימוד, מקווה, מעשי חסד וכן הלאה. ולפעמים אני מחפש מקום שקט, מקום בו האזעקה לא תפעל ולא אצטרך להתמודד כל הזמן עם הרעב של הנשמה. אבל לצערי בכל דרך שאני הולך, אני מגיע בסוף אל התאווה. איך לעזאזל זה קורה? אכתוב רק איך זה קורה אצלי, אבל כל אדם הוא עולם מלא, ומה שנכון אצלי - לא בהכרח נכון אצל מישהו אחר.

כשאני בורח בדרך הראשונה, הנשמה נרגעת כי היא באמת מקבלת את מה שהיא צריכה. אין שום ספק בעולם שלימוד התורה הקדושה, בכל שיטה ודרך, הוא המזון שהנשמה כל כך רעבה אליו. אז אני יכול ללמוד חסידות או מוסר, כתבי הרב קוק או כל ספר תורני אחר, והרעב נרגע. אני הולך להתפלל, טובל במקווה והרעב עוזב אותי. לא רק שהוא עוזב אותי, אני מרגיש שבע ומלא, ואני נכנס ל"היי" רוחני אמיתי שהנשמה מרגישה כל כך טוב וכיף, שאני ממש לא מבין איך בכלל יכולתי לרצות להיות בתוך הזבל של התאווה. איכככסססס. אבל מה קורה כאשר אני מסיים את התפילה והלימוד וממשיך הלאה בחיים? מה קורה אם בוקר אחד לא הצלחתי לקום ופספסתי את ההתעלות הרוחנית שאני כל כך זקוק לה? אוי ואבוי במצב הזה כי אין לי שום כלים להתמודד עם הוואקום הרוחני שנוצר, והרעב רק גובר, כיון שלפני רגע היה לנשמה כל כך טוב, ופתאום חסר לה כל כך הרבה.

אז אני הולך לדרך השניה (ולפעמים אני בוחר בה מלכתחילה), ואני מחפש איך אני יכול להשתיק את האזעקה הרוחנית הזאת. בחיים עצמם הרעב לא נעלם לשום מקום וכבר נהיה לי כואב באוזן מהחור בראש של האזעקה, אז אני מחפש איזה מקלט עם קירות בטון עבים שבתוכו לא אשמע כלום. אפשר לשתות אלכוהול או לעשן סמים, אבל אז זה סתם בריחה (וחוץ מזה יותר קשה להיות מסומם וזה גם עולה כסף), ולכן אני מעדיף בריחה שהיא במהותה רוחנית. הקשר של בעל ואשתו הוא השתקפות של הקשר של יהודי עם בורא עולם. כל התאווה היא תאווה אלוקית שה' נתן לנו כדי שנעשה את הדבר הנעלה ביותר בחיים שלנו ונשתתף בעצמנו בבריאה. זה לא פשוט להיות שותפים עם הקב"ה, וברור שלשם כך הקב"ה יצר את התאווה הזאת ברמה הקדושה הגבוהה ביותר שיש, ולכן היא גם כל כך "נמוכה".

רק שבמקום להתחבר עם הקב"ה, אני משתמש בכלי הזה כדי להתנתק ולברוח. למרות זאת, במהותו, זהו כלי רוחני אלוקי שמדבר אל הנשמה. זה קצת מזכיר לי את נובל (שעל שמו הפרס נובל) שבכלל רצה ליצור דינמיט למטרות שלום, ובטעות נהיה מכך חומר נפץ שהרג עשרות מליונים. אני לוקח את הכלי הכי עוצמתי שיש להתקשרות עם אלוקים, ומשתמש בו להתנתקות הכי עוצמתית שיש.

אז מה הפתרון? כמובן, פתרון רוחני.

שימו לב אל הנשמה.

זלמן הוא מנהל הפורום שלנו ומנחה קבוצת 12 צעדים טלפונית. ניתן לקרוא את סיפורו האישי בלחיצה כאן