מה שבאמת מפריע לי

בפעם הראשונה שנכנסתי לאתר 'שמור עיניך', עשיתי סיבוב זריז ומיד "הבנתי" שזה לא בשבילי. בטח, מה אני צריך את הטבלה הזאת עם הסמלים המצחיקים של "בדרך המסילה", "בעל תשובה" וכן הלאה. העפתי מבט במדור של תכנית 12 הצעדים ובכלל הזדעזעתי. זה היה נראה לי טפשי להחריד וגם קצת מסיונרי. לא ראיתי שום קשר אליי. אני לא מחפש שיגידו לי איך לעבוד את ה', אני מחפש שיגידו לי איך להיפטר מהתאווה. אל תנסו לנהל לי את החיים הרוחניים, אני מסתדר לבד מצוין. אם אתם יכולים לעזור לי עם התאווה - טוב. אם אתם לא מסוגלים - אסתדר לבד. כך הייתי משוכנע.

הייתי צריך לסבול עוד קצת ולהגיע לפסיכולוג כדי שאהיה מוכן להכנע קצת ולהוריד טיפה את האגו הנפוח שלי, כדי לעשות מה שאומרים לי, בלי שאלות ובלי נסיונות להבין ולהתחכם. חבל על הכאב שעברתי אבל אני שמח שעברתי אותו, כי בזכותו נכנעתי. בלי הכאב הזה, עדיין הייתי שם, בורח מעצמי ומהעולם של הקב"ה, הישר אל המפלט המוכר והטוב, זה שלא איכזב אותי אף פעם, למרות שהוא גרם לי לסבל נוראי בכל פעם שהשתמשתי בו.

כעת, אני רואה חברים עושים את אותו מסלול ואני בהחלט מבין אותם. אין לי תלונות לאף חבר שטוען שהוא לא מכור, אין לי תלונות לאף חבר שטוען שהוא מכור אבל יכול להסתדר לבד, וגם אין לי תלונות לאף חבר שאומר שנראה לו שהתכנית הזאת או אחרת לא מתאימה לו. זה בסדר גמור. אני בהחלט מאמין שיש הרבה דרכים להתקרב לה' יתברך, ומי שמוצא שטוב לו יותר להיאבק לבד או לאמץ שיטה אחרת בדרכו אל ה' - אני מאחל לו רק את הטוב ושבעז"ה יחלים מההתמכרות. וביחד עם זה, כאשר אני רואה את החברים עוברים את המסלול שאני עברתי, זה מעלה לי שאלות לעצמי ובעיקר השאלה מדוע הייתי צריך לעבור את זה? מה הבעיה להצטרף לדרך שאלו שהלכו בה טוענים שהביאה להם שחרור מההתמכרות?

האמת היא שיש כאן יותר משאלה אחת, אבל לכל השאלות יש את אותה תשובה בבסיסה. מה כל כך קשה לאמץ שיטה שבעצם אני מאמין בעיקרי השיטה גם בלעדיה? הרי כשאני מפרק את השיטה לגורמים, אין כאן שום נקודה שאני אמור להתקומם נגדה. אפשר להמשיך את רשימת השאלות, אבל הנקודה די ברורה.

טוב, יש את התשובה הכללית, שזאת התשובה שעונה גם על השאלה למה כל כך קשה להודות בהתמכרות, ולמה כל כך קשה לבקש עזרה חיצונית, והיא גם חלק מהתשובה כאן. נכון, מדובר באגואיזם. אף אחד לא אוהב להודות שהוא נכשל, ובודאי שאף אחד לא רוצה להודות שהוא נכשל בצורה כזאת. הדבר שהכי רחוק ממני הוא לחשוב שאני מכור למין. אני? מכור למין? זה לא הולך ביחד. טוב, מסתבר שדווקא כן, אבל זה לא קל להסכים עם זה. כן, הכל זה עודף אגו שגורם לי לברוח, והוא גם גורם לי לברוח מעמידה כנה ואמיצה מול המראה והודאה בכישלון הגדול ביותר של חיי.

אבל באופן אישי יש לי משהו אחר. גדלתי כל החיים עם ידיעה אמיתית ועמוקה שבדרך בה אני עובד את ה' יש את התשובות לכל השאלות ואני לא צריך אף אחד אחר. ההורים שלי, המורים שלי, רבותיי בישיבה, כולם חיים בשכנוע אמיתי וחשוב שהם עובדים את ה' בדרך הנכונה, והם הנחילו לי את ההכרה הזאת עמוק אל תוך העצמות שלי. ואז מגיע האתגר הגדול ביותר של חיי, ופתאום נראה כאילו עבדו עליי וכאילו אין לי תשובות לכך ואני צריך ללכת לאיזה דרך מוזרה שמי יודע מאיפה הגיעה ומה הקטע שלה בכלל. אז בלי להציץ בכלל בתכנית הצעדים, ובלי לשאול אפילו מי הגה אותה - אני מתמרד נגדה בכל יישותי. אחר כך מגיעים גם התירוצים שזה לא יהודי וכן הלאה, אבל בהתחלה אני לא צריך שום תירוץ כדי לצעוק "זה לא בשבילי!". אני לא צריך תירוץ כי זה כל כך ברור שזה לא בשבילי שאני פשוט סוגר את האתר וממשיך הלאה בחיים שלי. מי אתם שתלמדו אותי משהו ומי אתם שתלמדו אותי איך לעבוד את ה'. עשו לי טובה, יש לי מספיק מרבותיי.

וגם כאן, קודם כל נכנעתי והסכמתי לעשות ורק אחר כך הבנתי גם שאין כאן שום סתירה לא לרבותיי, לא להוריי ולא לדרך שלהם, אלא בדיוק ההיפך, יש כאן רק חיזוק גדול והתקרבות לה'. אבל ההסברים האלו לא יכלו לשכנע אותי בלי שנכנעתי. קודם כל נכנעתי ואמרתי שאני מוכן לעשות הכל - כן, גם כאשר זה פוגע לי אנושות באגו ובהנחות יסוד בסיסיות עליהן גדלתי - ורק אחר כך ראיתי שזה בכלל לטובתי. אז עכשיו אני מנסה לעשות את מה שעשו אבותיי לפני אלפי שנים. אני אומר קודם נעשה ואחר כך נשמע. קודם נעשה כי אין לי ברירה ואני יודע שאם אני ממשיך עם ראש בקיר - אני מתרסק. ואחר כך נשמע כי אני רוצה להבין את הדברים ולבצע אותם כמו שצריך.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן