סיפורו של תלמיד חכם – חבר ב-GYE
המילה התמכרות מפחידה אנשים. גם התעללות. אלה מילים שסביבן מתלכדים אנשים, קורבנות, שכל אחד יכול לאהוד ולהבין. כמו שואה. כשאתה ילד בן חמש ואבא שלך מאונן לך על הרגל, אתה לא יודע שאתה שייך לקבוצה הזאת.
זיכרונות? אני לא זוכר. הזיכרונות שלי מפוזרים בשברי זכוכית עם חלומות מנופצים שמתקבלים בחיבה רק עם כמות קטנה נלווית של ציאניד. אבל כשאתה גווע, אתה תשתה גם משהו ארסי עם נפט מזוקק, אם זה רק ירווה את הצימאון.
לעזאזל. הצימאון הזה קורע. צימאון לאהבה. צימאון לידידות. צימאון למישהו שיהיה אכפת לו. צימאון לשחרור מהגיהנום האישי שלך עלי אדמות. אתה תוהה מה לעזאזל עשית בגלגול אחר שאתה ראוי לכל זה היום... כי הרי זה בטוח מגיע לך. אולי, אילו היית ילד טוב, אילו לא היית מאבד את החמישים דולר האלו אז, אילו... כי אתה חתיכת אפס. חסר ערך. כלומניק. חסר הוויה. ועוד דברים שנזרקים לחלל האוויר על ידי מי שהביא אותך לתוך ההוויה.
וככה, אתה מתחיל לשנוא את עצמך. כל סיב באישיותך. אין לך שום דרך להרגיש טוב, מלבד אחת – הבריחה. בריחה! בריחה מעצמי! בריחה מהחיים! פורנוגרפיה! זה לא דורש ממך כלום, זה תמיד נוח, תמיד חובש את הפצעים בתחושה נעימה...
ואתה מגלה תגליות, מגלה את עצמך, מגלה את חוכמתך. אולי אז ארגיש טוב... אתה נרשם ומתקבל לכמה מהישיבות המובחרות באמריקה. אולי אז? אתה אחד מהבחורים היותר בולטים בשיעור, אבל הבעירה לא נגמרת. אתה נוסע לארץ ישראל, ומצפה להפוגה, אבל זו לא מגיעה. אתה מתקדם, מתמחה בכמה מסכתות בש"ס. וגם בפורנוגרפיה, בין החברותות.
זה הייתי אני. ככה גדלתי. ככה חייתי. באיזשהו שלב חזרתי לאמריקה, בחור צעיר עם הרבה כמיהה בלב וסוד אפל עמוק בבטן. בשלב הזה חשבתי שחתונה היא הפתרון לכל מכאוביי. נמנעתי משידוכים תמורת תשלום ומשידוכי ייחוס ומצאתי עלמה מקסימה, בת ישראל שהביאה קצת מנוחה לנשמתי. אבל אחרי החופה, האינטימיות נתקלה בקיר לבנים. משהו היה ממש לא בסדר, ממש נורא... והתקווה הסופית והמוחלטת שלי החלה מתפרקת לי מול העיניים. גלגלי האוטובוסים של אגד נראו פתאום כל כך מושכים... ממש כמו כל בחורה שעוברת ברחוב, לא משנה בת כמה או איך היא נראית.... כן, לגמור עם זה. כך אהיה מאושר.
ואז, באמצע גלישה סטנדרטית באתרים, פתאום מצאתי תקווה. פתאום מצאתי את GYE. פתאום לא הייתי לבד. לא הייתי היחיד שסבל מהתעללות – היו רבים שזה קרה להם. מצאתי כל כך הרבה משאבים להתמודדות עם ההתמכרות שלי. התחלתי לחפש בפורומים הבנה - הבנה שאשתי האהובה בחיים לא הייתה יכולה לתת לי. וראיתי עוד הרבה אחרים: "כן, אנחנו גם סבלנו", "אנחנו גם נפלנו", "אנחנו גם מצאנו את החופש".
סיימתי את הלימודים. גיליתי שאני לא אדם רע או שבור. פשוט הייתי חולה. גיליתי שיש כלים להתמודד. למעשה אם משהו אחד לא עבד, דבר אחר היה יכול להביא שמחה ולהיעשות אמיתי בשבילי. ובצד השני של המטבע - אם לא הייתי מתמודד עם הבעיה, גם הילדים שלי לא היו מוצאים מנוחה. זו האימה, זו האמת.
מצאתי רוגע. ההרגלים שלי התחילו להיעלם. בסופו של דבר, אחרי שפניתי ל-GYE, התחלתי ללכת לטיפול על פי המלצתם. צללתי לתוך האמת, דבר שבעבר לא יכולתי לעשות, וגיליתי שתמיד שמרתי דברים מתחת לפני השטח. תחת השגחתו המקצועית של המטפל, הכאב והייסורים של העבר עלו אל פני השטח, ולאט לאט התפוגגו. ואשתי ואני התחלנו טיפול זוגי, והיא חזרה שוב לחייך, כמו פעם. לילדים שלה יהיה שוב אבא, לה יהיה בעל.
וזה המקום שלי היום. אני נקי, ועדיין צועד לקראת שלווה. אולי אצטרך עוד מטפל, או אולי קבוצת 12 צעדים. לא משנה מה, אני יודע שאני אעשה מה שנחוץ כדי למצוא רפואה למה שאני זקוק. GYE מלמדים אותנו שאפשר להשיג עזרה, ושאנחנו יכולים להצליח.
אני אדם כריזמטי, מוכשר, מלומד ודי אהוב. יש סבירות גבוהה לכך שעם הזמן אקבל מעמד בחינוך או ברבנות. אני יודע ש-80% מאלו שעברו התעללות הפכו בעצמם למתעללים; אני מעולם לא הזקתי לאיש. היום אני יכול לומר את זה בפה מלא, מה שלא יכולתי לעשות בעבר. מי יודע לאן האש הייתה לוקחת אותי? אני לא יודע, אבל אני יודע ש-GYE, המלאכים שומרים עליי, פשוט הצילו אותי. זה ההבדל בין לקבל את העזרה שאתה זקוק לה, או לשים הכול בקופסה סגורה עד שהכול מתנפץ לרסיסים.
תודה לכם, GYE!
הצורך הכי גדול שלנו (מתוך מכורים אנונימיים)
כאשר באנו לתכנית, היו לנו כל מיני רעיונות על מה שאנחנו צריכים. כיום אנו חושבים כי הצורך הגדול ביותר שלנו הוא צורך בהדרכה רוחנית לשם השגת עוצמה רוחנית.
הנזק הגדול ביותר שההתמכרות שלנו גרמה לנו, היה הנזק שנגרם לרוחניות שלנו. המוטיבציה הבסיסית ביותר שלנו הוכתבה על ידי המחלה: להשיג, להשתמש ולמצוא דרכים להשיג עוד. היינו עבדים של צורך שלא ידע שובע, ועל כן לא הייתה לנו מטרה בחיים. החיים שלנו היו חסרי תכלית, והיינו בפשיטת- רגל רוחנית.
במוקדם או במאוחר, אנחנו מבינים כי הגורם החשוב ביותר בהחלמה שלנו הוא "לדעת מה רצונו של אלוקים מאתנו ולמצוא את הכוח לבצע זאת." כך אנו מוצאים את הכיוון ואת תחושת היעד שההתמכרות שלנו הסתירה מאתנו. ברצון האלוקים, כפי שאנו מבינים אותו, אנחנו מגלים את החירות מהשעבוד לרצון שלנו. אנחנו כבר לא מכורים לרצון שלנו. אנחנו חופשיים לחיות עם האחרים על בסיס שווה. בלי הבסיס הרוחני שמוצע על ידי התכנית, לא נטפל בגורם החשוב ביותר של ההחלמה שלנו, בלי שום קשר למידת "ההצלחה" שלנו.
רק להיום: אני אנסה למלא את הצורך הגדול ביותר שלי - קשר עם אלוקים, כפי שאני מבין אותו.
הצעדים (מתוך חוברת 12 צעדים של חבר וותיק)
הצעדים הם בנין החיים, אנו באים כעת לבנות את החיים בצורה נכונה, בצורה בריאה וטובה, נצטרך לעשות זאת צעד אחר צעד, לאט ובבטחה, כדי שהבנין שאנו בונים יהיה חזק ויסודי.
כדי לנסות להבין טוב יותר את הצורך בכל צעד וצעד, נמשיל את הצעדים שהם הבנין של נפש האדם, לבניית בית. אותם השלבים שנצטרך לעשות בבניית בית, נצטרך לעשות בבניית הנפש, וככל שנעשה את שלבי הבניה בצורה טובה ויסודית יותר, הבנין שאנו בונים יהיה איכותי חזק וטוב יותר.
עבודת הצעדים הינה עבודה עצמית, עבודה אישית, בה האדם מכיר את עצמו ואת תכונותיו, זונח את מגרעותיו, ומשתדל להתעלות ולהתגבר על המכשולים העומדים בדרכו, בדרך העולה אל השלמות.
יש מקרים שגם ללא הצעדים אפשר לשמור על נקיות מהתמכרות, יש אפשרות לעשות שריר ולא ליפול, מכל מיני סיבות, רצון להיות טוב, פחד, כח התמודדות, או כל סיבה אחרת, אבל הנסיון הוכיח שאצל המכורים, כל סיבה חיצונית, כשהיא לא באה יחד עם עבודה פנימית היא לא מחזיקה מעמד, זה יכול להחזיק שבוע או חודש ואפילו שנה או שנתים, ויתכן שגם יותר זמן, אבל במשך הזמן זה מתפוגג ואז חוזרים לאסון, אם לא עושים עבודה פנימית אמיתית, הכל הוא רק ענין של זמן עד הנפילה הבאה, נפילה נפשית ורוחנית כאחד, ובשביל למנוע זאת צריך לעבוד.
הצעדים לא באים לעזור לנו להפסיק להשתמש, הצעדים באים לעזור לנו לשמור על ההפסקה, אחרי שהפסקנו להשתמש, כמו הרבה פעמים בעבר שהפסקנו לתקופת מה, באים הצעדים לעזור לנו לשמור על עצמנו שלא נתחיל להשתמש שוב, שנשמור על נקיות לאורך ימים ושנים.
ישנם צעדים עם עשיה, וישנם צעדים שיש בהם רק חשיבה. כל צעד הוא שלב נוסף בהתקדמות הרוחנית של האדם, כל מדרגה יש לה תפקיד, ואי אפשר לדלג או להתעלם מצעד מסוים גם אם הוא נראה מיותר, כיון שבסופו של דבר יהיה חסר בשלמות הנבנית על ידי מדרגות אלו.
יש אנשים שעושים את השלב הראשון של התכנית, הם נשארים נקיים, הם עובדים קשה ומחזיקים מעמד עם שלושת הצעדים הראשונים, ונוסף לכך הם גם עושים צעד 12 כדי לשמור על עצמם, לשמר את הכח לעשות צעדים אלו, אבל הם סובלים, את עיקר הבנין הם לא עשו, הם לא קיבלו את איכות החיים שהם היו יכולים לקבל, הם אולי נקיים מההתמכרות הפעילה, אבל חיים אין להם, סבל יש להם הרבה. כדי לחיות חיים מאושרים, איכותיים ושפויים, וכמובן גם נקיים, מומלץ לעשות את כל הצעדים.
בנין הצעדים מורכב מכמה מישורים שכל אחד ואחד הוא נדבך בפני עצמו, וכל אחד מהם תורם את חלקו לשלמות הבנין, והדבר דומה לאדם שיש לו עסק וביום מן הימים רואה החשבון שלו אומר לו שהמאזן שלילי, מיד הוא בודק מה גורם למאזן להיות שלילי ומה אפשר לעשות בשביל לתקן זאת, והוא מתקן זאת בכמה שלבים, בשלב ראשון הוא עוצר את התפשטות הנזק, הוא מקפיא את העסק עד כמה שאפשר, הוא לא מוציא צ'קים שניתן לדחות אותם. בשלב שני הוא בודק את מקור הנזק, הוא מביא יועצים עיסקיים לראות מה צריך לשפר בניהול העסק. בשלב שלישי הוא משלם את החובות והנזקים מהעבר, כדי שיוכל להתחיל דף נקי וחדש. ובשלב הרביעי הוא ממשיך לנהל את העסק על פי ההנחיות שהוא קיבל כדי שלא להגיע שוב למצב של גירעון.
כך הם פני הדברים גם בבנין החיים, בבניית השלמות של האדם, כשהאדם צועד אל עבר השלמות הוא צריך לעשות שלבים אלו. דבר ראשון צריך לעצור את התפשטות הנזק, צריך להיות משוחרר מההתמכרות הפעילה, וצריך לעבוד על נקיות, בצעדים 1,2,3. דבר שני צריך לבדוק את מקור הנזק, לעשות בדק בית - הכרה עצמית, כדי לדעת מה הם המגרעות שצריך להתפטר מהם, ומה הם הכלים החיוביים איתם אפשר וצריך לצמוח, בצעדים 4,5,6,7. דבר שלישי צריך לשלם את החובות, לסגור חשבון עם העבר, כדי להיות נקי מכל מה שרבץ עלינו, בצעדים 8,9. דבר רביעי עם הפנים לעתיד, לשמר דרך זו ולחיות בחיי יום יום על פיה, כדי להשאר שפוי ולהמשיך להתעלות, בצעדים 10,11,12.
הצעדים אינם חומר לימודי, פילוסופי או פסיכולוגי, אדם שלא עשה את הצעדים אינו יכול להבין ולחוש אותם, הצעדים הינם דרך חיים, מי שחי בדרך זו, יכול גם לספר לאחרים איך הוא חי ובמה זה השפיע על חייו, אבל מי שלא חי ונושם את הדרך, גם אם הוא למד אותה הרבה זמן, אין לו את הכלים להבין ולחוש את זה וודאי שלא להעביר את הדרך לאנשים אחרים.
אדם יכול לעמוד כמה שעות ליד המקוה ולהתפלפל בהלכות מקוה ובהלכות טבילה, הוא יחכים הרבה בהלכות, אבל הדבר לא יועיל כלום לטהרו, הוא נשאר טמא. ומצד שני אפילו אחד שאינו מבין כלל בהלכות מקואות וטומאה וטהרה, נכנס לרגע אחד לתוך המקוה, אם הוא נכנס כולו, ואפילו שערה אחת לא היתה מחוץ למקוה, הוא טהור. כיון שהדבר לא נמדד בידיעה ובהבנה אלא רק בעשיה, ואם יש חיסרון בעשיה לא יעזור כלום. כך גם בצעדים, ניתן ללמוד ולהחכים הרבה, להבין ולהשכיל בנפש האדם, בתכונותיו ובנטיותיו, אבל, כל עוד לא עושים את הצעדים בפועל, זה לא כלום, אי אפשר לחוש את הדברים ללא עשיה, והם לא עוזרים כלום אם לא מיישמים אותם בחיי יום יום. אבל כשיש עשיה, כשחיים על פי דרך זו, כשמיישמים את הצעדים וחיים על פיהם, גם אם לא מבינים בכלל מה ואיך הם עוזרים, החיים משתנים והופכים להיות בריאים שפויים ואיכותיים יותר.
כל הצעדים נכתבו בלשון רבים, עבודת החיים היא אישית לכל יחיד ויחיד, כל אחד צריך להשקיע ולעבוד באופן אישי על עצמו, אבל העבודה לא יכולה להיעשות לבד, היא נעשית בעזרת מאמן או בקבוצה, כל בסיס קיומינו הוא האחווה והשיתוף. המכור בחברת עצמו הוא סכנה, ללא שיתוף ועזרה מאחרים, לא ניתן לעשות עבודה עצמית.
_______________________________________________________________
כניסה לפורום כאן.
צריך עזרה? לא בטוח איך להתקדם? יש לך שאלה?
אנחנו כאן בשבילך. אנונימיות מובטחת!
צרו איתנו קשר לקבלת מידע גם בנושאים אחרים:
אנא עזרו לנו על מנת שנוכל להמשיך לעזור לאחרים!
אנו נמצאים בימים אלה בתהליך של בניית אתרים חדשים באנגלית, עברית ויידיש, במטרה ליצור תשתית שתעזור לעשרות אלפי יהודים ברחבי העולם. בסיום תהליך הפיתוח אנו מקווים לפרסם את שרותנו באופן נרחב בכדי שאנשים ידעו שקיימת עזרה. כל מי שלוקח חלק בעשייה הזאת, משקיע בעתיד כלל ישראל!
כל השירותים בקהילה שלנו אינם כרוכים בתשלום.
הפעילות שלנו תלויה בתרומות.
אנא, עזרו לנו להמשיך לעזור לאחרים!
ניתן לתרום כאן
מקורות חשובים של GYE
הסכמות