ואתחנן. הכל מתנת חינם.

משה איש האלוקים, האדם הכי גדול בעולם. אין דרגה שלא הגיע אליה, אין מעלה שלא קנה אותה, זכה למסירות נפש שאין למעלה ממנה, עניו בתכלית הענווה, מתפלל שלא היה כמוהו, עלה לשמיים, נלחם עם מלאכים, לימד תורה לכל עם ישראל, כל זכות של מיליוני יהודים עד סוף כל הדורות מתחילה בו ותלויה בו. ממליץ טוב על ישראל, מסיר מעליהם כל מוות ודין רע, מבטל גזרות רעות, הוא גוזר והקדוש ברוך הוא קיים.

כעת, בימיו האחרונים, הוא מבקש לראות ברכה בעמלו, להיכנס עם עמו האהוב לארץ המובטחת, לראות בנחמתם.

למי זה יותר מגיע בדין וביושר יותר מאשר אשר לו?

אבל כשמשה מבקש, הוא לא מזכיר את מעלותיו. הוא לא אומר "מגיע לי", הוא פשוט מבקש רחמים, מתנת חינם, כמו מי שלא עשה דבר מעולם, כמו מי שאין לו שום זכות וממילא אין לו שום טענה ושום תביעה.

אם יענה בסירוב הוא לא יתפלא.

אם יענה בחיוב הוא יכיר טובה לנצח נצחים על חסד חינם.

ואם משה כך, אנחנו על אחת כמה וכמה. וכך נפסק למעשה בשולחן ערוך: "אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא בקשתי, כיון שכיוונתי בתפילתי. כי אדרבא זה מזכיר עוונותיו של אדם, שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכויותיו. אלא יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בחסדו, ויאמר בליבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו" (שולחן ערוך אורח חיים סימן צ"ח סעיף ה')

לפעמים אדם מתייאש מתפילה כי הוא חושב שהוא לא ראוי. והאמת הפשוטה היא, שאיש לא ראוי ולעולם גם לא יהיה ראוי. תפילה בכלל לא קשורה ל"ראוי" או "לא ראוי", תפילה היא בקשת רחמים ותחנונים בחסד חינם. ואם אני מבין את זה, אני לא אתייאש לעולם ואמשיך לבקש עד שאעורר את רחמיו. ואם תפילתי תקבל, אני לא אעלה על דעתי להתייהר ולחשוב, שהיא התקבלה בזכות מעשי הטובים או ריבוי תפילותיי.

"כי באמת כל התורה ומצוות קלים ונעימים לעשותם כמו שכתוב: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". ומן הדין אין ראוי לקבל עליהם שכר וכל השכר טוב שייתן הוא רק מתנת חנם ועל כן אמרו רבותינו ז"ל: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס", היינו כי בוודאי נקבל רב טוב אשר עין לא ראתה ע"י מעשינו הטובים, רק שאנו צריכים לידע האמת שכפי שורת הדין אין מגיע לנו פרס מאחר שהכל מאיתו יתברך, רק שע"י עבודתנו ומעשינו הטובים יהיה לנו הכנה לקבל חסדו הגדול שהם אוצרי מתנת חנם שיתן לנו לכל אחד ואחד כפי מה שהכין את עצמו בזה העולם" (מתנה ד' סעיף ז' ח')

רבי נחמן מלמד שתפילתנו משולה לחרב , אבל עם חרב צריך לדעת איך להילחם. "ומי שזכה לחרב הזה, צריך לידע איך ללחום עם החרב, שלא יטה אותה לימין או לשמאל" (ליקוטי מוהר"ן תורה ב' סעיף ג')

עם החרב הזאת אפשר לנצח את כל השונאים.

עם החרב הזאת אפשר להשיג את כל השפע.

אבל מול הכוח האדיר של חרב התפילה, עומדים שני כוחות של טומאה.

כוח אחד של טומאה הוא "קליפת עשיו". זוהי הטיית החרב לצד שמאל, לצד הדין בטומאה, "היינו שלא יטעה חס ושלום שהתפילות הם לריק חס ושלום, מחמת שזה כמה שצועקים ואין נושעים, שזה בחינת נוטה לשמאל שעושה מידת רחמיו כאילו הוא אכזרי חס ושלום, כאילו אין ה' יתברך שומע תפילת ישראל" (ליקוטי הלכות, הלכות נחלות ד' סעיף כ')

עשיו אומר לי: מעשיך אינם שלמים ולכן תפילתך אינה מקובלת. למי אתה חושב את עצמך? האם לא ברור לך שלאחד כמוך אין סיכוי שישמעו? הלא אתה רואה כמה התפללת ולא נענית. והסיבה ברורה: אינך ראוי.

וכך הוא מייאש ומחליש אותי שלא אמשיך להתפלל, כי אין שום טעם.

כוח שני של טומאה הוא "קליפת ישמעאל". זוהי הטיית החרב לצד הימין, לצד החסד בטומאה, "וכן אל יטעה לומר: מאחר שאי אפשר לפעול בתפילתנו כי אם בחסדו, אם כן למה לנו להרבות בתפילה כלל? נסמוך על חסדו לבד, כי גם זה טעות גדול, כי זה בחינת נוטה מן הצד לימין שלא כראוי שסומך רק על חסדו לבד".

ישמעאל אומר לי: הישועה לא תלויה במעשיך. השם גדול. גם אם לא תעשה כלום תקבל הכל. מה שהתפללת כבר מספיק מעל ומעבר. אין צורך להתאמץ ולהמשיך לבקש. הכל יהיה בסדר.

וכך ההוא מייאש ומחליש אותי שלא אמשיך להתפלל כי זה לא משנה.

אז מה האמת?

"כי באמת שניהם כאחד טובים, שצריכין להרבות בתפילה מאד תמיד ולידע האמת שאין אנו כדאיים לפעול בתפילתנו, כי אם בחסדו, ואף על פי כן אנו צריכין לעשות את שלנו להרבות בתפילה תמיד וה' יתברך יעשה את שלו וימשיך עלינו חסדו למענו ויושיענו מהרה".

אם אני חושב שאני ראוי כי התפללתי מספיק, ועדיין הישועה לא באה, נפלתי לקליפת עשיו. ואם אני חושב שאני לא ראוי כי כמה שאני אתפלל זה לא יעזור שוב נפלתי לקליפת עשיו. "ראוי" ו"לא ראוי" הכל דמיון.

אם אני חושב שאין דין והכל חסד והישועה תבוא בלי קשר למעשי, נפלתי לקליפת ישמעאל ואני מתרשל בתפילה.

עלינו להרבות בתפילה ותחנונים עד שתבוא הישועה. לא משום שאנו ראויים, אלא משום שאנו בניו ומצפים לחסדו ומתנת חינם שלו.

"וזה צריך כל אדם לידע מאד, שכל אחד כפי אריכת גלותו בתאוותיו ומידותיו הרעים, שזה עיקר הגלות, הוא צריך להרבות בתפילה מאד מאד כל ימי חיי הבלו. ואפילו כשרואה שמתפלל הרבה ואינו נענה, והתאוות והבלבולים מתגברים עליו בכל פעם יותר, אף על פי כן אל יטעה שתפילותיו ושיחותיו הם לריק חס ושלום, רק ידע ויאמין שאין שום דיבור נאבד לעולם וכל תפילה ושיחה עושה רושם עד שיגמור הבניין שצריך, אז יכמרו רחמיו יתברך וישוב אליו וירחמהו. ועל כן הוא צריך להתחזק להרבות בתפילה ושיחה תמיד, אך אף על פי כן כשיהיה לו איזה ישועה אל יטעה שעל ידי תפילותיו ומעשים הטובים פעל זאת, רק ידע שהכל בחסדו".

לעולם לא אומר "מגיע לי". אני פשוט מבקש רחמים, מתנת חינם, כמו מי שלא עשה דבר מעולם, כמו מי שאין לו שום זכות וממילא אין לי שום טענה ושום תביעה.

אם אענה בחיוב אני אכיר טובה לנצח. הכל חסד חינם.

מאת: הרב משה ארז דורון

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן