אני לא מאמין שעשיתי את זה

מאת: זלמן

אני לא מאמין שעשיתי את זה ובטח לא מאמין שאני כותב את הדברים אבל זאת המציאות והיא חזקה יותר מכל. היום בבוקר, לפני מספר שעות, ירדתי על הברכיים (כן כן, ממש ככה) והתחננתי. זה פשוט טירוף שאני - המנופח והאגואיסט - יכול לרדת על הברכיים ולהתחנן. הרי אני לא מוכן לרדת על הברכיים אפילו לא באופן מטאפורי אז שאעשה זאת באופן פיזי? הרי הסכמתי להפסיד כל דבר בחיים והעיקר שלא להתחנן, אז כעת פתאום להתחנן? וכל זה הוא רק הקדימון. העיקר הוא בפני מי ירדתי על הברכיים והתחנני, ועבור מה עשיתי את הפעולות האלו. ירדתי על הברכיים בפני אבא שלי - אבא שבשמים, והתחננתי שהוא ישלוט בחיי. הזוי.

זה היה אחרי יום עמוס וקצת לחוץ ולילה לא שקט. בבוקר הרגשתי שהבלמים שלי משתחררים ואני לקראת התרסקות. אפילו לא יום אחד מתוך ה-225 ימים ש"צברתי" לא באו להגנתי באותם רגעים. אני יודע לדקלם יפה מאוד שכל יום "רק להיום", וגם יודע שאין דבר כזה לצבור ימים, אני יכול אפילו לשכנע אחרים שאני חולה באמת, אבל הבוקר זה היה אמיתי. המחלה עמדה להתפרץ ולא היה דבר שאני יכול לעשות בקשר לכך. כל מלחמה שהייתי מקדש - היתה נגמרת בכשלון חרוץ שלי. הרגשתי את החוסר אונים מתפשט בגופי, עולה מהחזה אל הראש. ידעתי מה השלב הבא: איבוד שליטה על החיים ומעשים שהם עבורי מוות.

התקשרתי לחבר, ידידי הטוב ביותר עלי אדמות הוא אדם שמעולם לא ראיתי, חצי עולם מפריד בינינו ואני מכיר אותו רק בשמו הפרטי. זה חסד אלוקים שפגשתי אותו ואני אסיר תודה לה' על כך. כבר ראיתי יותר מפעם את הכוונת אלוקים בנושא הזה. הנה רק אתמול התקשרתי אליו והיה משהו מוזר בקו. לא הבנו מי התקשר אל מי - כי שנינו התקשרנו האחד אל השני בדיוק באותו רגע! אלוקים אוהב אותי והוא עוזר לי כאשר אני מבקש באמת ובתמים את עזרתו. וכעת ידעתי: אני חסר אונים, אבל יש כח גדול ממני שיכול להביא אותי לשפיות. באותם רגעים הרגשתי שאני רחוק שנות אור מהכח הגדול ממני - הקב"ה. הרגשתי מנותק מהתכנית ומאלוקים, אבל ידעתי שהתאווה היא לא אופציה עבורי. אני אדם חולה אבל אני לא רוצה למות. אני מוכן לעשות ה-כ-ל כדי לא למות, והדבר שידעתי שאני צריך כעת יותר מכל הוא להתחבר במקום להתנתק - אז הרמתי את הטלפון.

השאלה הראשונה והיחידה שלי לא היתה "מה נשמע", אלא: "אני חייב רעיון לכניעה, יש לך איזו הצעה דחופה לפעולה הפוכה?". ולחברי היה רעיון מן המוכן. הוא אמר: תרד על הברכיים ותתחנן. אוואץ' זה כאב. אבל זה בדיוק מה שהייתי צריך. נכנסתי למשרד שלי, סגרתי את הדלת וירדתי על הברכיים. הרגשתי כאילו דוקרים אותי. ואז התחננתי. לא ביקשתי מאלוקים שיתן לי לשלוט על העולם וגם לא ביקשתי שהכל יהיה כמו שאני רוצה ואיך שאני מבין. למרבה הפלא, יצאו לי מילים אחרות לגמרי. ביקשתי ממנו שהוא יהיה המנהל של החיים שלי, התחננתי שרצונו ייעשה ולא רצוני. וזה עבד.

קמתי עם הרגשה מטהרת. לא חיפשתי יותר לנהל את העולם ולמרות שידעתי שיש הרבה דברים שלא הולכים כמו שאני רוצה - זה היה בסדר גמור מבחינתי. ידעתי ששום דבר לא קורה סתם בעולמו של אלוקים, ושמחתי שנכנעתי כלפיו. הבנתי שהצעד השלישי הוא לא צחוק וכאשר אני אומר ש"החלטתי למסור את חיי ורצוני להשגחת אלוקים כפי שאני מבין אותו", הכוונה באמת. אני אדם מרוכז בעצמי עד כאב, אגואיסט להחריד, חולה שליטה שחייב לשלוט בעצמי ובכל מי ומה שמסביבי, והפעם לא היתה לי ברירה. הבנתי שיש לי רק שתי ברירות: או שאני נכנע או שאני מת. העדפתי לחיות.

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן