| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
כעומק הסודות עומק המחלה מאת: "אדם יסודו" תסכימו איתי ידידים, שיש משהו לא הוגן בתובנה שאני חולה כמו הסודות שלי. אחרי שהלכתי כבר כברת דרך והבנתי שאני חולה, וזה היה ממש לא קל. נחתה עלי התובנה הקשה יותר, שאסור לי להותיר אף סוד בתוכי. זה נורא. מילא היו אומרים את זה למישהו אחר, ניחא. היה יותר סביר לו הייתה זו תרופה למחלות אחרות, כי אז עוד איך שהו זה היה נסלח. אבל לבא אלי, מכור לתאווה שאוצר בתוכו את סודות הגרעין, לא פחות. ולומר לו שצריך פתיחות מוחלטת? זה הזוי לחלוטין! אלוקים אדירים! למה דווקא המכורים לתאווה שאוצרים בתוכם את הרגישים שבסודות, מדוע דווקא הם אלו שצריכים להוציא את הכול כדי להחלים? למה לא יכולה להיות אלטרנטיבה רפואית אחרת? שמעתי פעם סיפור נחמד על מורה שביקש מתלמידיו לשים תפוחי אדמה בתוך שקית אטומה, וללכת איתם במשך כמה שבועות צמוד צמוד אליהם, לכל מקום אליו הם הולכים. אחר כך אסף הוא את כולם ויחד הם פתחו את השקיות. הצחנה הייתה מזעזעת... הוא הסביר להם שככל שאנו שומרים על הסודות שלנו סגורים וחתומים עמוק עמוק בתוכנו, כך אנו הולכים ומתמלאים בעובש המתפשט בכל גופנו. לא מדובר באמת על מחלה אנונימית שבאופן לא מובן, התרופה היא הוצאת הסודות. כאן הסיפור שונה. הסיבה למחלה והמקום בו היא יושבת, הם הסודות. הם הולכים שלובי זרוע עם הפחדים והטינות, ומתדלקים את התאווה. זה קשה להיפתח, קודם בפני עצמי, ואחר כך בפני אחרים. האבסורד הגדול הוא שאפילו לעצמי היה קשה לי להיפתח. כל עוד לא כתבתי את הצעד הראשון, למרות שידעתי בדיוק את היסטורית המחלה שלי, לא ממש הבנתי את מה שהיא עשתה לי. גם לא הבנתי את חוסר האונים שלי בצורתו האמתית. אני יכול להמשיך ולהסתיר כמה מסודותי, אבל אני מבין שזו שאלה של חיים ומוות. ואני רוצה לחיות! מעולם לא רציתי לחיות כל כך, כמו מאז שגילית שעד עכשיו לא חייתי במובנה האמתי של המלה. אם יש חיים של ניצחון הולך וגובר על התאווה, אני רוצה אותם. ואני מבין שאצטרך לעשות הכל כדי להשיג ניצחון גובר והולך על התאווה, על הפחד, ועל הסודות שלי.
|
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
