| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
רבי ישעיה ברדקי ז"ל אחד הסיפורים המשמעותיים ששמעתי בתחילת ההחלמה שלי והשפיע עלי רבות, שמעתי אותו לאחרונה והרושם נשאר. אקווה שהמסר יעבור, אם לא, זה יהיה כנראה רק בגלל שהרסתי אותו. הסיפור: רבי ישעיה ברדקי ז"ל היה מתלמידי הגאון רבי אליהו מוילנא, וסיפורנו מתרחש בתקופה בה החליטו תלמידי הגאון לעלות לא"י, לרבי ישעיה שהתאלמן מאשתו היה ברור, ה' רוצה אותו בירושלים, אומר ועושה, מכר את כל רכושו המועט, שלח בספינה אחת את מעט מטלטליו, ובאחרת עשה הוא את דרכו יחד עם בנו וביתו... הימים הפכו לשבועות ולחודשים, כל האתגרים, מחלות ים ושאר מרעין בישין לא הרפו את ידי רבי ישעיה, הוא צהל לקראת האפשרות שיזכה לחונן את עפר ארצינו, ליבו פעם בחזקה כשנתבשר על ידי רב החובל שזה עניין של ימים ספורים עד שקו האופק יתמלא לכל אורכו בנמל יפו. אך רב החובל אינו נביא וכבן אנוש טעה, האופק התמלא, בעננים שחורים גלי ענק ובקצף לבן. סערה אדירה פנתה ישירות אליהם, כהשתדלות של הרגע האחרון מפרשי הספינה הוטו והרוח החזקה נשאה אותם במהירות לכיון נמל עכו, רב החובל חשב שמשם תבוא הישועה. שוב טעות, הרוח החזקה, מדי, שברה את התורן הראשי והמפרשים נבלעו כלאחר יד בין הגלים והאוניה היטלטלה כקליפת אגוז (מילדות, תמיד רציתי לכתוב את המילים המדהימות הללו) רב החובל מכנס את כל נוסעי האוניה בשנית ומודיע להם שזה עניין של זמן עד שכולם יהיו במים, יש לי מספר מוגבל של חגורות הצלה, אחלק אותם באופן שווה בין הנוסעים, הבטיח. רבי ישעיה מקבל חגורה אחת בלבד, מיד החליט שהוא ילבשנה, בנו יאחז בו מימין, ביתו משמאל וכך ישחו אל החוף. טוב שהוא החליט במהירות, כי רגע לאחר מכן הם אכן היו במים, שעות מנסה רבי ישעיה להתקרב למה שנדמה לו כחופה של עכו, לשווא. מחשבה מטרידה מתגנבת לראשו - לא אצליח להגיע לשום מקום עם שני... אולי... ומיד הוא מגרשנה ובכוחות מחודשים הוא ממשיך לחתור. לא לוקח הרבה זמן, הגלים מתישים והמחשבה כבר לא מתגנבת היא דיירת קבע, בדרך הטבע אין סיכוי ששלושתם יגיעו את החוף. היא הופכת לדיון הלכתי מובהק, מה עדיף, בן, בת, לפי כל כללי הצלת נפש מפני נפש, הוא מנסה לחתור בכל חוסר כוחו שוב אבל ללא הצלחה. אין לו ברירה והוא משתף את ביתו בת השמונה בכל הצדדים ההלכתיים, מספר לה על הכרעתו והוא אומר לה שיעבור איתה את התהליך שלב אחרי שלב. לאחר שיחת התעוררות עצומה של רבי ישעיה עם בנו וביתו, על מהות האדם ותפקידו בעולמו יתברך, מתחיל רבי ישעיה במסע הנורא מכל, העדפת חיי בנו על פני חיי ביתו,בתחילה שחררי את יד שמאל, והיא משחררת. עכשיו תרפי את האחיזה של יד ימין ולאט לאט נפתח יחד אצבע אצבע. הוא לא יודע אם המליחות שיש בפיו היא מדמעותיו, דמעותיה, או בכלל של מי הים המלוחים, אך ברור לשלושתם, כן גם לבן שרצה לשחרר את אחיזתו הוא, אך ויתר כי הוסבר לו שזהו רצונו של מקום. עוצמת הרגע. אבא, אני לא רוצה למות, יבבה בת השמונה, רבי ישעיה אומר לה בקור רוח שהפליא גם אותו, גם אני לא רוצה, אם את צריכה להשאר בחיים את תחיי, שחררי אצבע נוספת... הגיע הזמן, והיא משחררת. כשרק שתי אצבעות מפרידות בינה לבין גלי הים הרועשים, מבינה הילדה שזה הסוף. היא מרגישה שעוד שניה היא כבר לא איתם, וזעקה אדירה, לא אנושית פורצת מפיה: אבאאא אני לא רוצה למות. רבי ישעיה מתנער, זו ביתו, אולי עוד קצת מאמץ, כוחות מחודשים, לא טבעיים ננסכים בשריריו, והוא זועק לה מבעד למלחמתו בגלים הנוראיים, תתפסי מהר מחדש בחגורה, אנחנו נצליח... כשהתעורר מעלפונו רבי ישעיה על חול חוף עכו, אמרה לו ביתו, אבא תודה לך שהצלתני, אמר לה רבי ישעיה, לי את מודה? והלא את היא זו שבזעקתך נסכה בי את הכוחות, לא שלי הם. שלך. מסיים רבי ישעיה את סיפורו המרגש ואומר: זה הפירוש, 'תנו עוז לאלוקים'. תתנו כח. אתם יכולים לחזק את הבורא שיתן לכם את הכח. נזעק. ניתן לבורא כח. הוא יקח אותנו אל מעבר לחלומותינו הוורודים. בהצלחה. אשרי
למרות שאמרתי 'אשרי' יותר פעמים ממה שאני מסוגל לזכור, לראשונה בחיי חשתי את מילים הנפלאות – 'שומר ה' את כל אוהביו'... יש חברים שמכנים אותי 'חופר', אז מיד אחרי התפילה 'חפרתי' במלבי"ם בתהילים בפרק קמה' פסוקים יח' - כ': והריני מביא את הדברים ככתבם וכלשונם: "קרוב לכל קוראיו בתפילה לבד אם יקראוהו באמת בלא לב ולב, והגם ששומע לכל קוראיו מכל מקום יש מדרגות באיכות מלואת בקשתם בין העובדים מאהבה להעובדים מיראה, בשני דברים, א. כי רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ואז יושיעם. רק אחר ששוועו לישועה אבל שומר ה' את כל אוהביו. את העובדים מאהבה הוא שומר תמיד בל תבוא עליהם צרה, ולא יצטרכו לצעוק. זאת שנית, שהעובדים מיראה אם יצעקו מני צר ועל רשעים שבאים להרע להם, אז רק יושיעם לבד, אבל לא ישמיד ויעשה נקמה באויביהם, אבל להעובדים מאהבה גם את הרשעים שרצו להרע להם ישמיד, שכפי מדרגת העבודה והקורבה לאלוקים כן מדרגת ההשגחה". הדברים מדברים בעד עצמם. פרס גדול נוסף הגיע כשהחלטתי לכתוב את הדברים הצצתי גם ברד"ק... הוא אומר על המילים לכל קוראיו את הדבר המופלא הבא – "מאיזה עם שיהיה, ובלבד שיקראוהו באמת, שפיו וליבו שוים" שנים התקשיתי כיצד נעזר לא יהודי שפונה 'לכח העליון כפי שהוא מבין אותו', והנה פתאום, התיישבה קושייתי על ידי הרד"ק – ה' עוזר לכל מי שפונה אליו, לא משנה מאיזה עם הוא, כשפיו וליבו שווים... יהי רצון שיהיו פינו וליבנו שווים. |
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
