מתנה של שנה נקיה

זה זמן לחשבון נפש, זמן לראות מהיכן הגעתי ולאן אינני רוצה לחזור, זמן לבדוק עד כמה אני מחוייב להמשך ההתפתחות הרוחנית ולהתקדמות בצעדים וגם זמן לבדוק מה בדיוק היה לנו כאן.

נכון, זהו יום מרגש עבורי באופן אישי, ואני מבין גם את ההתרגשות של רבים מחבריי איתם אני צועד ביחד בדרך ההחלמה, כיון ששנת נקיות של כל אדם היא הוכחה לכך שהתכנית עובדת ויש דרך להפסיק את ההתמכרות הכפייתית. רצה ה' ובחסדו הגדול הוא הוביל אותי לשמור עיניך בדיוק ברגע הנכון כאשר הפורום והקבוצות הוקמו והחלו להתעורר לחיים, מה שהוביל אותי להיות הראשון (מתוך רבים רבים שיבואו בעז"ה בקרוב) בין חברי האתר המשלים שנה נקיה. לכן אני מבין היטב שיש כאן יותר מאשר סתם שנה, ומדובר בסמל לכך שהתכנית עובדת ופועלת, מה שנותן כח ותקווה לחברים אחרים.

ובכל זאת, למטבע יש צד שני שאולי הוא הצד הראשון והחשוב באמת. אכן, שנה נקייה, מאורע חשוב - אבל הנקיות איננה שלי. מדובר במתנה שקיבלתי, וגם היא נמצאת אצלי על תנאי. רק טיפש יתפאר במתנה שקיבל, כאילו היה הוא זה שעבד קשה להשיג אותה. אב אוהב מעניק לבנו מתנה יקרת ערך והוא גורם לו שמחה רבה ללא ספק, אבל המתנה נותרת מתנה. כך בכל מתנה, והרבה יותר מכך במתנה הניתנת על תנאי ועלולה להילקח בכל רגע. שמחה על המתנה יש, אך גאווה תהיה טפשית ואף מסוכנת.

כן, הגעתי לקבוצות וצעדתי בצעדים. האם זה מה שמשאיר אותי נקי? לא ולא. אלוקים משאיר אותי נקי בכוחו הגדול ולא בכוחי. וזה בפירוש לא מובן מאליו כלל וכלל. הוא מחליט להעניק לי את המתנה של הנקיות היום ואני מודה לו על כך, שמח מאוד, אך משתדל לזכור שמדובר במתנה. וכדי שהמתנה הזאת תישאר שלי, יש תנאי ברור מוצמד לאריזת המתנה ולסרט הצבעוני: תן אותה לאחרים. (זה לא התנאי היחיד אבל זהו תנאי מפורש. יש כמובן את הכניעה, השתתפות בקבוצות ועוד, אבל הם נושא אחר לזמן אחר).

חברים יקרים ואהובים, אני חולה ומכור לתאווה, אבל במהותה המחלה שלי היא מחלת הריכוז העצמי. באם אאמין לעצמי ולחבריי על כך שאני עשיתי את הנס הזה - הרי במהרה אחזור לשחק את תפקידו של אלוקים וזוהי רק שאלה של זמן עד שאשוב להשתמש בתאווה. העובדות הן עובדות ואין מה להתכחש עליהן אלא יש להודות עליהן לה', והעובדות הן שאני נקי שנה וזה דבר נפלא. אבל הפרשנות לדברים יכולה להיות הרסנית עבורי. הפרשנות היחידה האפשרית היא שקרה לי נס ועליו אני צריך להודות לה' ולבקש שוב ושוב שאזכה להיות ראוי לנס יום אחד נוסף.

תודה ה' על כל מה שעשית עבורי, הן במחלה והן בהחלמה, הכל חסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

ספק רב אם יש אנשים מתוכננים ומתוחכמים יותר מאתנו המכורים. אין לי מושג אם הייתי כך תמיד, או שנסיבות ההתמכרות עשו לי את זה. דבר אחד ברור לי למדי. אני איש הרבה יותר מחושב מרוב אלו הסובבים אותי. די אם אעשה חישוב קטן אודות אלפי מחשבות ותכניות זדוניות שהתרוצצו בתוכי שנים, על מימוש התאווה, על הסתרתה מאין רואים, גם ממי שקרוב ביותר אלי.

כורח הנסיבות אילצו אותי לחדד את החושים לכדי חיית יער, המרחרחת אחרי עקבות אדם. חוש הריח לתאווה הפך לכלי רב עוצמה. לו רק היה אפשר להפוך אותו לשימוש אחר, הייתי עשיר כקורח מגילוי מחצבים במרחבי הישימון.

כעת בהחלמה אני לומד להשתמש בכוחות אלו בצורה הפוכה. לגלות שרידי תאווה ולהשמידם בזמן. להבחין בעוד מועד בסופה מתפתחת, בכדי לשבור את כוח האינרציה שבה, ולמנוע התפתחות טורנדו של תאווה.

למרבה הפלא, הפכתי להיות כה ערמומי, שגם לי קשה לפעמים לרדת לסוף דעתי.... לא ממש מדויק, בעצם אני, ורק אני יכול להרגיש מניעים מוצנעים במעשי, אבל לפעמים דרושה כנות חדה כאזמל מנתחים, לנתח את אותם מניעים טמירים ונעלמים של התאווה הבוערת בקרבי. "עקב הלב מכל ואנוש הוא, מי ידענו" (ירמיהו י"' ט') מסתרי הלב כה מפותלים עד שדרושה מיומנות גדולה לחשפם.

למשל, למדתי כי אני יכול לפתח טינה "מוצדקת" לכאורה בכל הקשור לתכנית שלנו, באצטלה של כוונות טובות, אך מאחורי הסבך עומד לו רצון למצוא לגיטימיות לניתוק ממנה. אני יכול לרצות לצאת קצת כדי ל"התרענן" מעומס העבודה, אבל הסיבה האמיתית היא יציאה לשחר לטרף... כאשר החיבור לתכנית הוא בשיאו אינני צריך דבר. אבל רק מתרופף לו קצת הקשר וריח ה"שחרור" רוצה לנתק מעלי את מוסרות התכנית הכובלת את התאווה.

אי שם בתוככי ליבי מצטברים להם אנרגיות של החלמה, אבל גם... פנטזיות על "נפילה הראויה להתכבד". פעם, לפני שהכרתי את התכנית. עברתי עשרות! שנים בלי אף נפילה "רצינית" בשפת ההמון. (יש שיאמרו אולי, שאצל מכורים לא משנה באמת עומק הנפילה, כל נפילה היא נפילה) התכנית הסבירה לי בטוב טעם שעשרות שנים יכולות להיות רק פרומו לצניחה טוטלית במדמנת התאווה, שאם לא אעצור ממש עכשיו, עוד במים הרדודים יחסית, אני או טו טו צונח לתוך בולען שיעלים אותי לנצח...

אני חייב לשים לב כל הזמן, שהעיסוק סביב המחלה וההחלמה, יכול להיות מסוכן אם אסיח את הדעת. מצד אחד, אני זוכה להחלמה ולנקיות כפי שלא זכיתי מעודי. אך מאידך אני מקבל בהחלט "מושגים" כיצד ניתן לממש את התאווה בצורה המסוכנת ביותר. הנקיות יכולה לטפח תחושת שקט שלפני הסערה. מחשבות על חגיגה גדולה ומפחידה "פיצוי" על רעב מתמשך....

וכאן מגיעים להם ה"טיפים" לתכנון הנפילה. אני, ורק אני יכול לזהות את המניעים. חשוב עד קריטי עבורי לבדוק היטב מה עומד מאחורי כל "ברוגז" שלי עם התכנית. מה מסתתר מתחת כל "חוסר אונים ממש ממש אמיתי" שאני יוזם כטריגר להתרחקות מחיבור חיוני. אם אני באמת ניצב מול קושי, או שנוח לי ליצור משבר מדומה שיכשיר עבורי את הדרך לנפילה הבאה.

בדיוק כאן נכנס לתמונה הצעד השני, "ואל בנתך אל תשען" אסור לי לסמוך על שיקול דעתי לפעמים עד כאב, בדרך כלל אני לא לגמרי מטומטם, כדי שלא אוכל לסמוך על שיקול הדעת שלי, אבל כאן מול התאווה פשוט אין ברירה. עם כל הכאב, אני חייב כניעה גמורה כדי להכיר בכך, שרק כח גדול ממני יוכל להחזיר אותי לשפיות. הכח הזה הוא בראש ובראשונה אלוקים, אבל גם חוות דעת בלתי נגועה בשיקולי התאווה. למישהו אחר הרבה יותר קל להבין היכן מסתתרת התאווה אצלי. כיון שאין לו נגיעה בקשר לתאווה שלי. כל זה, אם אני לא רוצה להתחיל לתכנן את הנפילה הבאה שלא תבוא.

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן