הודעות:
- להצטרפות לקבוצת 12 צעדים שלח לנו מייל
- אנא שלחו לנו "חיזוקים" שנוכל לשתף אותם עם שאר החברים במייל היומי
צעד 1- המשך (מתוך חוברת צעדים של חבר וותיק)
הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו.
ד. קשה מאוד לבצע צעד זה, לא קל לומר 'טעיתי', 'נכשלתי', 'אני לא מסתדר לבד', צריך הרבה אומץ בשביל זה, ולא תמיד וגם לא לכל אחד יש את האומץ לומר 'אני מוכן לעשות כל מה שיאמרו לי, בכל מחיר, העיקר להשתחרר מהתאוה'. וכי מי מוכן להודות בתבוסה, מי מוכן לומר 'אני אפס', 'אני לא יודע לנהל לעצמי את החיים'?!
סיבות נוספות יש כדי להתחמק מצעד קשה זה, חלקם לפעמים הם סיבות אמיתיות, והם הסיבות הכי מסוכנות בשבילינו, הם מעמידות אותנו בפני מצב קשה מאוד, אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי, להמשיך להשתמש לא שייך, ולבקש עזרה גם לא ניתן, אז מה יהיה הסוף?!
ננסה להביא כמה סיבות שמונעות הרבה חברים מלהתמיד בצעד זה, ואולי דרך זה נוכל לצמוח יחד.
בראש ובראשונה עומד האגו, הכבוד העצמי. נתאר לעצמנו מנהל בנק שבבוקר בהיר אחד מזמן את כל עובדי הבנק לפגישה, בה הוא מודיע להם על התפטרותו מתפקידו עקב ניהול כושל בו הוא ניהל את הבנק. האם אי מי יעשה דבר כזה, אם לא במצב של חוסר ברירה?! האם לא כל אחד יחפש את כל האפשרויות להמנע מצעד כזה?! האם הוא לא ינסה להסתיר את כשלונותיו ככל האפשר?!
נטפס גבוה קצת, ראש ממשלה פופולארי במיוחד (אם יש כזה דבר), מנהל את ממשלתו ביד רמה, הכל תקין, אין נגדו תיקים במשטרה ואין הפגנות מול ביתו, אבל קול פנימי לוחש לו שלא לזה הוא ציפה, הוא מרגיש שהנעלים גדולות עליו, שהוא לא מספיק מוכשר בשביל להמשיך בתפקיד. האם יהיה לו אומץ בסתם יום של חול להתפטר?! האם הוא יוכל לעמוד מול התקשורת ולספר על סיבת ההתפטרות?!
כאלה אנחנו. עומדים באופן קבוע מול התשקורת של עצמנו, אנו מנהלים וראשי ממשלה ועוד ככל העולה על כף הדמיון, של העולם הפנימי הקטן שלנו, ואולי גם של כל הסובב אותנו, ואז לעמוד יום אחד מול המראה ולראות את עצמנו ככישלון, לומר 'נכשלתי בניהול החיים', זו מכה גדולה מאוד לאגו. אבל, אם חיינו חשובים לנו, נהיה חייבים לעשות צעד זה בשביל עצמנו, כמו שידוע שעדיף להפסיד רגע בחיים מאשר את החיים ברגע, כך גם בזה "עדיף להפסיד את האגו בחיים, ולא את החיים בגלל האגו".
הבושה. הבושה הוא נדבך נוסף ועמוק יותר בתוככי האגו, זה לא רק הפסד של כבוד, שיכבדו אותנו פחות, אלא זו גם בושה, אם אנו חושפים את הדברים הרעים שאנו עושים, יראו אותנו בפַּן שלילי, יחשבו עלינו דברים רעים, יתנהגו אלינו כאל פושעים ומנוולים, ישפילו ויבזו אותנו, איך נוכל להסתכל לאנשים בעינים כשהם יודעים עלינו הכל, אחרי שסיפרנו להם מה עשינו בלילה האחרון ומה עומד לנו בראש לעשות בלילה הבא, או ברגע הבא, אנו מרגישים כמו אדם ערום שעומד באמצע הרחוב, כשכל מחשבותינו גלויות לעין כל. צריך הרבה אומץ בשביל זה ולא תמיד יש לנו אותו, אבל דבר אחד נזכור, עדיף להתבייש עכשיו כשאנחנו עושים את מה שביכולתינו, ולא להתבייש אחר כך, אחרי נפילה והידרדרות.
הפחד מתגובה. במקרים רבים אנו מוכנים להשפיל את האגו שלנו, ויש לנו את האומץ לספוג את הבושה במעשינו, אבל אנו פוחדים מהתגובה שתהיה, איך ישפטו אותנו, מה יאמרו לנו, אנו פוחדים מאוד מביקורת, עלולים להאשים אותנו או במקרה טוב יותר רק להוכיח אותנו, וקשה לנו מאוד להתמודד עם זה, לא די מה שאנו אוכלים את עצמנו על מצבינו, עוד יוסיפו לנו שמן למדורה ונוכל להכנס לדיכאון מושלם. אבל אין ברירה, זה חלק מהצמיחה שלנו, רק כך נוכל לגדול, זו הדרך היחידה שנוכל לפעול כדי להשאר שפויים, ביקורת בונה היא ביקורת חיובית, אנו חייבים את העזרה החיצונית הזו שמעמידה אותנו מול המראה של עצמנו. אחרת, אם נוותר לעצמנו, אם נתחמק מהתמודדות זו, נשקע שוב מהר מאוד בתהום שממנו אנו כל כך רוצים לברוח, ואת זה אסור לנו להרשות. בעז"ה נתגבר ונתמודד, ונתקדם אל עבר ההצלחה.
ההפסד. אנו מעוניינים להתקדם, אנחנו רוצים להיות נקיים ושפויים, אם מתייעצים איתנו ברגע של שפיות מה כדאי לעשות, אנחנו יכולים לתת הרצאה שלמה כמה זה גרוע להשתמש, וכמה כדאי להשקיע בשביל להשאר נקיים, אבל זה לא עומד אצלנו במבחן המציאות, ברגע של אמת, בשעת נסיון, יש לנו פתאום דחף בלתי נשלט, רצון עז להשתמש. ואז, ברגעים קשים אלו אומרים לנו להתקשר ולהודות שאנו חסרי אונים. לא תמיד אנחנו מעוניינים, אנחנו הרי יודעים שאם נתקשר יתכן שנפסיד את השימוש, יתכן שנקבל כח להתגבר, ואנחנו כרגע לא רוצים כח, ברגעים אלו אנחנו רוצים דבר אחד ויחיד, להשתמש. ומדוע שנודה שאנו חסרי אונים?!
במקרים אחרים, אנחנו מודעים למצבינו, ועם כל הקושי הכרוך בכך, אנחנו רוצים להציל את עצמנו ולעשות את המוטל עלינו, על אף שאנחנו יודעים שאנחנו יורים לעצמנו ברגל כשאנחנו מודים שאנו חסרי אונים, אנחנו מוכנים לעשות גם את זה. אבל קול פנימי שקט לוחש לנו בתוכינו, נכון, אני נמצא עכשיו במצב שאני רוצה לצאת מזה, אני מוכן לוותר על הכל, אבל מי יודע מה יהיה מחר או בעוד חודש, אני לא יכול עכשיו לסגור לי את כל הברזים לצמיתות, אני חייב להשאיר לעצמי פתח מילוט, שאם פעם אני ארצה להשתמש שתהיה לי האפשרות, אם אני אפתח עכשיו את כל הקלפים, אני אכנס למצב של אל חזור, ואת זה אני לא יכול להרשות לעצמי.
לפעמים אנחנו יותר בשלים, ואנחנו מוכנים לוותר על הכל, מוכנים באמת להפסיק להשתמש מכל וכל, אין לנו מניעה לחשוף את תכניותינו בעתיד, כניעה גמורה. אבל, דבר אחד מפחיד אותנו, אם נספר את כל סיפורינו, נוכל להפסיד בחיי יום יום דברים נוספים שקשה לנו לוותר עליהם, לדוגמא, אם נספר שכשאנו הולכים לעשות קניות בשוק, אנחנו חסרי אונים מול התאוה, ההוואי בשוק נוסך בנו הרבה תשוקה לשימוש, אנו פוחדים שהמאמן שלנו יאמר לנו, 'אם כך הם פני הדברים, אל תלך לשוק, תעשה את הקניות אצל הירקן בשכונה', והרי כל השבוע אנחנו ממתינים לחויה זו של קניות בשוק, ולכן אולי עדיף להעלים פרט אחד או שנים וכך לא נפסיד לעצמנו את כל חוותיותינו.
נכון, הכל נכון, אנחנו עלולים להפסיד הרבה דברים בחיינו אם נהיה אמיתיים, אם נעשה את המוטל עלינו, אבל נחשוב נא לעצמנו, מה הם ההפסדים שיהיו לנו אילו נסתיר את הדברים ולא נתגבר על קשיינו.
האמונה. לפני שאנחנו מגיעים לצעד השני לאמונה, אנחנו עושים את הצעד הראשון על עיוור, אנחנו מגששים באפילה, עושים דברים לא מובנים ולפעמים אנחנו גם לא רואים תוצאות מידיות, כשאדם הולך לרופא והרופא אומר לו לא לאכול דברים מסויימים, ולאכול תרופות מסויימות, עם כל הקושי שיש לו לבצע את מה שהרופא אמר, הוא מבין שהרופא יודע מה שהוא אומר ושהוא עצמו לא מבין בזה כלום, ולכן הוא שומע בקול הרופא, אבל בתכנית הצעדים לא מדובר במישהו שלמד כמה שנים באוניברסיטה, מדובר במכורים נוספים שהחלימו בדרך זו, ולכן, מי אמר שהם צודקים, מי אמר שזה באמת עוזר, ואולי רק ליחידים זה עוזר ולרוב המכורים זה לא עוזר בכלל, והנה נסיתי כבר כמה פעמים וזה לא עזר לי אז מה יש לי להמשיך, ועוד כהנה וכהנה.
התשובה היא, יתכן, אם נתחיל עם חשבונות לא נסיים, נגיע למקומות שאנחנו מאוד לא מעוניינים להיות בהם. לפנינו יש דרך שאחרים הלכו בה והצליחו, זו הזדמנות גם בשבילנו לעלות על הרכבת ולהצליח, כמו חולה הנוטה למות, ואם ינתחו אותו יש סיכויי הצלחה נמוכים, האם הוא ילך לניתוח או שהוא יוותר עליו?!
היאוש. כמו גידול ממאיר ל"ע, שאוכל את האדם מבפנים, כך הוא היאוש, אוכל אותנו ונוגס בנו טיפין טיפין בלי שנרגיש, עד שאנו עלולים למצא את עצמנו רחוק מאוד, ואז כבר לא נדע איך לחזור, אנחנו מנסים פעם ועוד פעם, משתדלים לעשות את המוטל עלינו, לפעמים יש לנו מצב רוח טוב ואנחנו עושים מה שצריך, ולפעמים מצב רוחינו ירוד וקשה יותר להתמודד, כשאנחנו מסתכלים על עצמנו כמה אנחנו משקיעים ומה הם התוצאות, בדרך כלל הציפיות שלנו גדולות יותר מההישגים, ואז אנחנו נכנסים לדיכאון ומהר מאוד מתיאשים. צריך להזהר מהיאוש כמו מאש, אסור לנו לתת ליאוש לחדור אלינו ואפילו לאצבע הקטנה, קל מאוד לכתוב את הדברים וקשה מאוד לבצע, אבל דבר אחד נזכור ונשנן "בחיינו הדבר".
סיבות אלו וסיבות רבות נוספות גורמות לנו לקבל רגלים קרות, להתיאש ולא להתאמץ, להזניח את עצמנו ולא לעשות את המוטל עלינו. לא ניתן לתאוה להרוג אותנו, נשתדל לעשות את כל מה שביכולתינו בשביל להציל את חיינו, גם אם נרגיש רחוקים ודחויים, גם אם נרגיש שאנחנו לא אמיתיים, שאנחנו לא מודים באמת שאנחנו חסרי אונים, הכל הוא רק מן השפה ולחוץ, לא נתיאש, נמשיך שוב ושוב, נשתדל לעשות את הפעולות, ואחרי הפעולות ימשכו הלבבות.
ובקיצור נתגבר על כל הקשיים על אף שהם רבים, ונודה שאנו חסרי אונים. נאמר בפה מלא ומכל הלב 'נכשלתי, אני לא יכול, אנא עזרו לי, ואני מוכן לעשות כל מה שתאמרו לי', הן בתאוה והן בכל תחומי החיים, ובזה ניתן פתח להתחיל חיים חדשים, טובים, מאושרים ונקיים.
___________________________________________________________________________
כניסה לפורום כאן.
צריך עזרה? לא בטוח איך להתקדם? יש לך שאלה?
אנחנו כאן בשבילך. אנונימיות מובטחת!
צרו איתנו קשר לקבלת מידע גם בנושאים אחרים:
אנא עזרו לנו על מנת שנוכל להמשיך לעזור לאחרים!
כל השירותים בקהילה שלנו אינם כרוכים בתשלום.
הפעילות שלנו תלויה בתרומות.
אנא, עזרו לנו להמשיך לעזור לאחרים!
ניתן לתרום כאן
מקורות חשובים של GYE
הסכמות