מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
. | ||
|
||
תולדות. איזהו גיבור? הרב משה ארז דורון איך טעה יצחק לחשוב שעשיו ראוי לברכתו? איך העלה בדעתו שמי ששופך דמים יכול להיות קשור לקדושה? נכון, יש רצחנות מצד הטומאה, אבל יש רצחנות מצד הקדושה. יש תוקפנות שמחריבה עולם, אבל יש גם תקיפות שבונה עולם. מסתבר שזה לא כל כך פשוט להבדיל. "ועל כן טעה יצחק בעשו שיצא אדמוני, כי סבר שתוקף התגברות הדמים שבו הוא בחינת עזות דקדושה. ואפילו צדיקים גדולים יכולים לטעות בזה כמו שטעה יצחק בעשו. וכן להיפך עלה על דעת שמואל הנביא לטעות בדוד שהיה אדמוני אולי הוא בחינת עזות דסטרא אחרא" (ליקוטי הלכות מתנה ה' אות ס"ב) עשו היה עז פנים טמא. אפילו יצחק התקשה לזהות את זה. דוד היה עז פנים קדוש. אפילו שמואל התקשה לזהות את זה. איך נזהה את זה אנחנו? בלי עזות קדושה - אין סיכוי להגיע לכלום. "הווה עז כנמר". עם עזות דסטרא אחרא - אפשר להגיע רק לגיהנום. "עז פנים לגיהינום". בשביל להתמודד עם כל מה שצריך להתמודד בעולם, בשביל להילחם ולנצח - צריך כוח. צריך עזות. אבל לעזות יש שני צדדים. צד אחד קדוש, שאי אפשר בלעדיו. עזות דקדושה, תקיפות מול כל התנגדות, מבפנים ומבחוץ. וצד שני טמא. עזות של הסטרא אחרא, תוקפנות, נצחנות, חוצפה, כוחנות. אבל איך מגלים את ההבדל בין עזות טמאה לעזות קדושה? את התשובה לשאלה הזאת נתן השם יתברך בעצמו לשמואל הנביא, כשטעה ופירש את עזותו של דוד שלא כראוי: "וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני נתיירא ואמר: אף זה שופך דמים כעשו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "(אדמוני) עם יפה עיניים". עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה (דוד) מדעת סנהדרין הוא הורג" (מדרש רבה פרשת תולדות פ' ס"ג) עשו מלא תקיפות, ואין לו שום רסן לתקיפות הזאת. עז פנים לגיהינום. דוד מלא תקיפות, אבל יש לו גם תקיפות לכבוש את כוחותיו העצומים, את הרצחנות וכוח ההרס, ולשחרר אותם רק במקום הנכון. עשו מדעת עצמו הוא הורג, יצריות בלי שליטה, חייתיות בלי רסן. דוד רק מדעת סנהדרין הוא הורג, יש לו עוצמה אדירה של בלמים, ואנרגיה שמכוונת לתיקון עולם, שמתפרצת רק באופן מבוקר על פי צו הבורא ורצונו בלבד. ועל כן מכונה דוד המלך "עדינו העצני" - "כשעוסק בתורה, כורך ומקשר עצמו כתולעת וכשיוצא למלחמה, היה קשה כעץ, והורג שמונה מאות חלל במלחמה אחת" (רש"י שמואל ב פרק כ"ג פסוק ח') כשצריך עדינות, דוד נהיה רך כתולעת. עוצמתו כבושה. כשצריך עוצמה, דוד נהיה קשה כעץ. עדינותו כבושה. גם אנחנו. כל כמה שנהיה משועבדים לתורה, נשתמש עם כוחותינו בצורה קדושה. נוותר על "דעת עצמנו" ונפעל רק מתוך "דעת סנהדרין". נקדיש את חיינו לברר בכל עניין ובכל פעולה מה רצון השם ודעת התורה, ורק משם נפעל. בקדושה. מישהו מכעיס אותי? גם אם יש לי סיבה טובה, אין לי רשות לפגוע בו. אני אצעק לה', אני ארגע, ואז בכל אופן אומר את דברי. בחדות, אבל לא בתוקפנות. משהו מושך אותי? אני אכבוש את הרצון ליהנות בכל מחיר, אני אבקש רחמי שמיים לא להסתבך באיסור, ואז, בבוא העת, אתן לעצמי במידה ובקדושה את מה שאני צריך. יש לי רצון להצליח? להתקדם? לכבוש? אני אתבונן היטב שאף אחד לא נפגע בדרך. שהתשוקה שלי לפסגה לא תשאיר אף קורבן מעוך מאחור. אני אוותר להגיע כאן ועכשיו, מיד ובדרך שלי, אל היעדים שלי. ואשתף הכנעה וסבלנות ברצון להתקדם. מישהו מהתלויים בי זקוק לי? אני אכבוש את הרצון להיטיב בלי דעת וגבול. אני אראה לו את כוח בחירתו ואספר לו על מעלתו. אתמוך בו, אבל לא אעשה דבר במקומו. אני בעצמי חלש ונזקק? אני אכבוש את הבושה הטבעית, אוותר על העמדת פנים של חזק ואספר למי שקרוב לי על חולשתי. נכשלתי בניסיון, טעיתי, שגיתי? אני אודה באמת ולא אברח. למרות שקרה מה שקרה אני אגייס את כל העזות, אבקש עזרה משמיים, וכאילו לא קרה כלום - אתחיל לגמרי מחדש. אלו הן המלחמות שאני צריך לכבוש. אלו הן הגבורות שנבראתי לפעול. יום אחרי יום. יום אחרי יום. יש תקיפות שבונה עולם.
|
||
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה