| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
פסח איזו חוצפה, חשב לעצמו, נאנק מכאבים. רגעים אחרי שנחבט כהוגן, בא החובט, הציג עצמו כאורטופד ואמר שלדעתו המקצועית המכות הנמרצות גרמו לשבר המצריך מנוחה וגבס למשך זמן... אם תבקש יפה ותאמר תודה אהיה מוכן להיות לעזר... הכיתיך כי אני רוצה שתכיר לי תודה - - - ידידנו היה בהלם. נעתקו המילים מפיו. מהיכן הוא שואב את העוז – להכות ואז להציע עזרה? ועוד יש לו דרישות, להודות? על מה? שהחטיף? סלח לי לא מדובשך ולא מעוקצך... הוריד אותנו היוצר בעל כורחנו למצרים, העביר אותנו סבל בלתי נסבל במשך מאתיים ועשר שנים... גם כן הכרת הטוב... הלא בלעדיו הצער לא היה קיים מלכתחילה. ארבע מאות שנים קודם הוא הודיע לאב האומה על מה שיתרחש, יצר לנו מציאות ללא יכולת בחירה, ועכשיו אנחנו צריכים להודות לו על זה שהוציאנו משם? ולשם כך יש לנו לילה שלם, מצה מרור, ארבע כוסות, דיינו... אמת, לא היה נעים, האתגר גדול, לעיתים נדמה היה שזה בלתי אפשרי, אבל ככה זה כשנבחרים. כל תהליך התהוותנו כעם, לווה בניסים, בכל תהליך היציאה ממצרים לא היתה יד בן אנוש גורם מכריע, שלא ינכס אי מי לאורך הדורות את ההצלחה אליו. המכות כולן הונחתו משמים, הים נקרע בידי שמים. ההליכה במדבר הפכה אפשרית שוב, בידי שמיים, הן על ידי המן והבאר והן על ידי ענני הכבוד. הכל כדי להטביע ב DNA היהודי – הכל בידי שמים, אנו נמצאים בידי כח עליון. בלעדי השהיה במצרים שהיתה כור ההיתוך של העם היהודי, זה לא היה קורה, אין עוד אומה במהלך ההיסטוריה שספגה את שספג העם היהודי והמשיכה להתקיים, למרות שגלתה מארצה כמה פעמים, התפזרה נהרגה נשחטה הועמדה בפני הכחדה פעם אחר פעם ו... שרדה. חפשו בדברי הימים האם ישנו עוד עם אחד כזה, שספג כך ושב לאדמתו. אנחנו בקושי נקודה על המפה ומעסיקים את העולם 24\7 במשך אלפי שנים... כך מחשלים את הנפש, זו הצורה שמייצרים חוסן נפשי, זה מה שהפך אותנו לעם כה מיוחד. ולכן עד עד כמה שזה בנאלי ופשוט, התשובה היחידה היא, כן. להודות. על הדרך, ועל המטרה. זו גם הסיבה 'שמתחיל בגנות ומסיים בשבח' - כי בתוך הזמן עצמו לא היה קל, בעת השיעבוד, הדברים הרגישו 'גנות', אבל המתבונן במציאות במרחב הזמן, מבין שעליו לסיים בשבח, וככל שההבנה גדלה השבח גדל, 'כל המרבה הרי זה משובח' – זו הסיבה שקוראים למצה נקראת 'לחם עוני', לא רק בגלל שזהו לחם של עניים, זהו לחם שעונים עליו, שנותנים דרכו תשובות. הרש"ר הירש זצ"ל מסביר שאוכלים את המצה לפני המרור, למרות שלבני ישראל היה מר הרבה לפני המצה... כי היא העיקר, היא זו שדרכה ניתנת התשובה - יציאת מצרים היתה מעל לטבע, זו המציאות של עם ישראל, בנס, בלי כח עצמי, לא יצאנו בכוחות עצמנו, גורשנו משם. אפילו את 'הצידה לדרך' את הבצק האחרון לא נתנו לנו להכין כמו שצריך... כדי שגם בעתיד לא יוכלו לומר כוחי ועוצם ידי... לא יצאנו, גירשו אותנו, כמי שתלויים בכח העליון לחלוטין, עלינו לספר בדיוק מהיכן יצאנו ואיך יצאנו, אז יש סיכוי שנחוש את הטובה שעשה עימנו ה' ברוב חסדיו. - - - - - כמו רבים וטובים מהמכורים טענתי כלפי בוראי לא פעם, אל תחבוט בי ואז תציע עזרה, אין לך דרך אחרת להראות שאתה כל יכול? עזוב אותי, את ההוכחות שלך תשמור לאחרים, בראת אותי מכור ועכשיו אתה רוצה שאבקש ממך שתציל אותי... כשטענתי כך הייתי בתוך 'הגנות', אבל הוא ברוב רחמיו לא שעה לטרוניות שלי, רצה בשבח שלי, ובאהבה אינסופית כרחם אב על בנו, הראה לי את הדרך, משל לחש לי - נבחרת בני, זהו כור ההיתוך הפרטי שלך, כך תלמד שאין עוד מבלעדי, אני רוצה שתחוש את המילים. כשאתה תאמר את 'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים', תרגיש את היציאה עצמה. מיוחד אתה, הודיע לי אבאל'ה, חושלת, פיתחתי אצלך חוסן נפשי כדי שתוכל להתקיים, שלא תכחד למרות פגעי הזמן, שתעביר זאת הלאה. נתחשל – נודה. בהחלמה. לקריאת סיפורו האישי של בכותב לחץ כאן
|
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
