| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
אבינו מלכינו אמצע שנות התשעים. אי שם בהיכל אחת הישיבות בהן שהיתי. לקראת סוף תפילת נעילה. הש"ץ התחיל למהר את הסליחות, י"ג מידות של רחמים נאמרו על ידי הציבור כולו בזעקות שהושתקו מעת לעת בכדי שישמע קול החזן הדוהר קדימה בחטף, להספיק לערוך ברכת כהנים לפני השקיעה, הוא הצליח. רגעים אחרי שהמירוץ נגד השעון הסתיים החלה קריזה שתמשך לשנים רבות. היות ונשארו דקות ארוכות עד לסיום היום הקדוש החל שליח הציבור להתנגן באיטיות מחרידה, משל מנסה הוא לפצות על הדהרה הפראית דמקודם. מיד אחרי ה 'שאואולללוום' של הכהנים וסיום חזרת הש"ץ הוא התחיל לומר 'אבינו מלכינו', אחד אחד, כמונה מעות... בניגון ובהטעמה 'אָבִיִיִיִיִיִנוּוּוּ מֲאַאַאַאַלְכֵּאיאֶאֶאֶיְיֵנוּוּוּוּוּ חָאָטָאָאָאָנוּ לֶאֶפָאָנֶאֶאֶךָךָךָךָ'... בכישרון רב הוא הצליח לתפוס את כל הזמן מהשקיעה עד לצאת החג... מצד אחד, המצב הרוחני שלי כבר אז לא היה משהו...הייתי עמוק בשימוש, מצד אחר עדיין לא שקעתי לתוך התאווה בימים הנוראים, עד כמה שאני זוכר בתקופה הזו נשארו בי עוד כמה פיסות של גירסא דינקותא, זו היתה הפעם הראשונה שהתפללתי מחוץ לחממה בה שגדלתי, מעולם לא זכיתי במקום תפילת הורי לחזות בברכת כהנים בתפילת נעילה, התפילות שם היו תמיד מקור לנחמה גם אם פורתא, אם איני טועה אפילו לא ידעתי שיש אפשרות כזו... ופתאום, בבת אחת נחשפתי לדהרה אדירה ברגע הכי קדוש ומיד לאחריה מריחת זמן, מתיחת תפילה מרוממת כמסטיק. הייתי המום. זעתי בכפכפי בחוסר נוחות, הרגשתי מרומה, שעבדו עלי, בילפו אותי. ומעל לכל, שנאתי מאותו רגע את תפילת אבינו מלכינו שנאה תהומית. אין עוד קטע של תפילה כל כך שעורר בי כזו סלידה בשימוש. כבר זמן שבהחלמה קצת נרגעתי אך עדיין... עד השנה. רק התחלתי את האבי....נו והתפרקתי התרפקתי על אבאל'ה. אבאאאאאאאאא אתה המלך שלי. מלך. אבא. מלך. כמה טוב לי שאבשלי מלך. שלי. עם 'חטאנו לפניך' כבר שנים שאין לי בעיה, הספונסר שלי לימד אותי שלמכורים יש חטא אחד שהם צריכים לעשות עליו תשובה – שהם לא מספיק מעריכים את הטוב שאבא שלם נותן להם – אז יאללה, אבא, בכיתי, כמה טוב אתה אלי, נתת לי ניקיון, מפוכחות, ספונסר, אישה, ילדים, ספונסיים, בריאות, פרנסה. בירכת אותי בלי גבול, אני לא מספיק מעריך ומוקיר לך טובה על זה... חטאתי לפניך. המשכתי, אין לנו מלך אלא אתה, אין לי מלך חוץ ממך...תודה שאני כבר לא עבד של...שיחררת אותי... וזה הוסיף והשתבח. (כדאי לנסות למצוא את החיבור האישי) רק ביום השני שמתי לב כמה אני מחכה 'לאבינו מלכינו'. ואז הבנתי שהמלך מפחיד. את כולם, מלבד את בנו הנסיך, הוא הרי אבא שלו, זו (אולי) הסיבה שלא אומרים מלכינו אבינו, הוא קודם אבא... תודה לך אבמלך. לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן |
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
