חיזוק יומי - ערב יום כיפור

מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן.

דף הבית הסכמות אודותינו התוכנית גישה נכונה כלים

גמר חתימה טובה

משאלה אחת לנעילה

הסיפור של יונה הלהיט את דמיוני מקטנות. הציווי, הבריחה, הסערה, וכמובן השהיה בבטן הדג, שלא לדבר על 'הטיול' המאורגן בן אלפי הקילומטרים. כשבגרתי מעט יותר, תמהתי גם על החזרה בתשובה המהירה של אנשי נינוה וגם על כל 'ההמולה' סביב הקיקיון, לא הבנתי מדוע בחרו חז"ל דווקא את הסיפור על גויי אשור (יש מה ללמוד מגויים, אה?) עבור הנדירים והמרוממים ברגעי השנה.

אישית, הייתי מעדיף להתרגש ממסירות נפש, לדוגמא של חנניה מישאל ועזריה.. או של יעקב שקרא שמע ישראל אחרי שלא ראה את יוסף אהובו 22 שנה.. ההסבר המקובל - שהסליחה לעובדי אלילים מוצהרים מחייבת סליחה לבניו אהוביו, סיפק אותי, בהחלמה אף הבחנתי בחמלה המיוחדת למאה ועשרים אלף הילדים שלא יודעים להבחין בין ימינם לשמאלם (בין טוב לרע? אולי גם ל...)

'הבין רגע היה' של הקיקיון מיקד אותי בכאן ועכשיו. ברגע אחד, הזה. נעזרתי רבות בסיפור משובח שכתב איש נדיר הרב קובי לוי שרושם בספריו – "רק זכויות ההדפסה שלי, כל השאר, הפיצו. זכו אחרים", יהי רצון שהתקציר לפניכם יביא לתועלת. כדאי לקרוא את הסיפור כולו, ברשת הוא מופיע כ - "התנינים בכו על ג'ק סטון"

- - - - -

בגיל 16 נפרד ג'ק סטון מהוריו התשושים ונסע לניו - יורק. "אני חוזר אליכם מיליונר" הבטיח להוריו המודאגים שתחבו לכיסו 22 דולר ועוד כמה כריכים וכמובן פחית קוקה-קולה. אמר וקיים, 64 שנות עסקים מוצלחים ביותר עברו על ג'ק סטון במהלכן צבר רכוש עתק וריפד בכמה מאות מיליוני דולרים את חשבונותיו. לדאבון הלב, לא היה לו זמן לישא אישה ולהביא ילדים לעולם. הוריו נפטרו 40 שנה לפני בשיבה טובה, שני אחיו הבוגרים שוכנו אחר כבוד במצב סיעודי בבית אבות ולא היה לו קשר אפילו קלוש עמם. סטון היה – בשורה התחתונה – רווק זקן שלא ידע מה לעשות עם הכסף שלו...

לפני כשנתיים צץ רעיון מטורף למדי במוחו.

להזמין לארמונו לא פחות ולא יותר 100 חנוונים מקונטיקט לסיור בארמונו, שלאחריו סעודה גדולה ותוכנית אומנותית. אותם 100 חנוונים מרחבי קונטיקט הכירו את ג'ק סטון, הוא לא היה אלמוני כלל ועיקר, אבל הם לא הבינו מה פתאום נפל בגורלם להיות אורחיו החשובים, וכי חסרים מיליונרים ברמה שלו שישמחו על ההזמנה. סטון לא נתן להם להסס וצרף לכרטיס ההזמנה העשוי עור תנין גם כרטיסי טיסה הלוך ושוב.

והם הגיעו כולם עד האחרון שבהם.

ליד בריכה גדולה תכולה שהבהיקה בשמש במרכז גן הפרי. ג'ק סטון עצר את קבוצת החנוונים ופתח במונולוג אישי. "רבותי החנוונים. אני ג'ק סטון המיליונר נולדתי לזוג הורים חנוונים. הם עמלו לפרנסתם יומם ולילה. אתם מכירים את העבודה, את מתח הרווחים הנמוך, הלקוחות המעצבנים, הסחורה שמתקלקלת, החובות לספקים. בקיצור פרנסה קשה. הורי היו עבורי – בין השאר – בית הספר הכי טוב כיצד לא לעשות עסקים. החלטתי כבר בנעורי, חנווני אני לא אהיה". ועכשיו שימו לב....

ג'ק סטון לחץ על כפתור סמוי במעקה הסמוך לבריכה. בקרקעית הבריכה נפער לפתע פתח עגול שקוטרו לא יותר ממטר. והנה מתוך הפתח גלשו פנימה 1, 2, 3, 4, לא פחות מ- 13 תנינים ירוקים בגודל בינוני עם מלתעות מאיימות למדי.

"שימו לב ידידי החנוונים. העיסקה הראשונה שלי בחיי היתה רכישתם של 500 תנינים, הייתי אז בגיל 16, העיסקה הצליחה ומשם המשכתי לרוץ. כיום אני איש זקן וערירי. אין לי בנים, ואין לי למי להוריש את הוני. החלטתי מתוך מחווה להורי שהיו חנוונים חרוצים ונקיי כפיים, להעניק לאמיץ שבכם לפחות מחצית מהוני, אבל זאת בתנאי אחד... כל שעליו לעשות הוא לקפוץ מכאן למים ולחצות את בריכת התנינים עד לגדה השניה, 30 מטר בסה"כ ואחר-כך עליו לבקש בקשה אחת, רק בקשה אחת ואני אמלא אותה עד חצי הוני...".

החנוונים היו המומים. סטון דמה בעיניהם למטורף, לחולה נפש. התנינים ציקצקו במים, מחייכים בתניניות אכזרית. איש לא ההין לעשות צעד נוסף, והם ביקשו להמשיך בסיור. "חבל" אמר סטון והמשיך בסיור כשפניו לעבר מנחת המסוקים... לפתע נשמעה צעקה וטפיפות-מים והבריכה הפכה גלית ורועשת. אחד החנוונים נראה שוחה ונאבק בתנינים באומץ רב, תוך שהוא מתקדם לעבר הגדה השניה. הנשיכות והשריטות שעשו בו התנינים, האדימו את המים, אך הוא לא נואש. דקות ארוכות נמשכה הסצינה המזעזעת עד שהחנווני ג'ון פריפקט נחלץ פצוע, נשוך וזב דם כשהוא מתאנק על שפת הבריכה.

סטון היה מרוצה עד הגג. "ג'ון ידידי, הרופא כבר בדרך אליך. עכשיו מה שנותר לך הוא רק לבקש בקשה אחת ואני אמלא אותה". ג'ון פריפקט הפצוע זקף את ראשו המדמם ופלט בחירחור "אני רק רוצה לדעת מי הכלב שדחף אותי למים...".

סטון היה מאוכזב "ג'ון יקירי אנחנו נברר נחקור מי דחף אותך למים להתמודד עם התנינים, אך צר לי חבר, ביקשת בקשה אחת ותו לא. יותר כבר לא תוכל לבקש".

"העולם הזה הוא בריכה של תנינים. בן אדם מסכן מפילים אותו לבריכה, והוא נלחם על חייו ומצליח לצאת ממנה שרוט וכאוב, אבל חי. בורא עולם אומר לו "בני יקירי אני מעריך את המאבק שלך, כל הכבוד על הנחישות והמאמץ, אני רוצה להעניק לך עולם ומלואו מן השפע האינסופי שלי...". נו, ומה עונה לו הבנאדם, "אני רוצה לדעת מי דחף אותי למים". אתה מבין מר לוי, אדם חכם מנצל את היסורים שלו כדי לזכות בנצח, החכם עונה לבורא "אתה הוא שדחפת אותי למים, ואתה גם הצלת אותי, עמדתי בניסיון החיים בגבורה, תן לי אבא שבשמים מקום טוב לידך. זה הכל".

- - - - -

נשוך פצוע ומדמם אני, תנינים רבים נשכוני, לא פעם ניתן לשמוע אותי נאנק ומחרחר על שפת בריכה כזו או אחרת, היו גם ימים שרק ההתרסה עניינה אותי, בהחלמה למדתי לבקש ממי שמוכן לתת לי את כל הונו, מהמיליארדר, מאבאל'ה שלי, משאלה אחת.

אנא. החיה אותי.