איך מוותרים על התאווה?

חבר כותב בפורום:

מה עושים כשאני לא מוכן לוותר על התאווה? יש דרך לבנות את זה? (חוץ מעוד סיבוב בגהינום... אני יודע שהוא גיהנום, אבל כשקר לי אני נורא רוצה להתחמם ושוכח מזה)

'סוד הכניעה' כותב:

ממה שאני מכיר יש שלוש דרכים עבורי כדי שאהיה מוכן לוותר על התאווה:

א. הפופולארית מכולן. כאשר השכל כבר לא פועל וגם הרגש השתבש לגמרי, איזה עוד דרכים נותרו כדי שסוף סוף אסכים לוותר על התאווה הזאת ועל כל הכאב הכרוך בה? שום שכנוע, גם לא המוצלח ביותר לא יעזור כי הבעיה היא שהשכל הזה הוא האויב שלי. גם שום רגש של אהבה או שנאה או מה שזה לא יהיה כבר לא יעזור לי כי גם הרגש ערק לשורות המורדים. אבל יש שפה אחת שהגוף שלי עדיין מבין. מדובר על שפה בינלאומית, ואם אנשים בכל מקום בעולם מבינים את השפה הזאת - חזקה עליי שגם אני אבין אותה. מדובר כמובן בכאב.

אם אני מאוד רוצה חפץ מסויים אבל כל פעם שאני נוגע בו אני מקבל שוק חשמלי שמתגבר עוד ועוד, בסוף הגוף שלי לא יהיה מוכן לעשות את הפעולה הזאת, והוא יעדיף להתחיל להזיז אותי למקומות שבהם אלמד איך להמנע מהנגיעה הזאת, ואיך להתמודד עם הכמיהה העצומה לכך.

זה מה שעבד עבור רוב החברים כאן, ודי בקלות ניתן לשער שכמעט כל אחד הגיע לכאן בגלל שכאב לו בתאווה. אלא שלפעמים הכאב לה היה מספיק חזק כדי שיגרום לנו לוותר ולכן הגענו, הצצנו, אולי אפילו נפגענו - אבל אז ברחנו בחזרה אל התאווה. אז באמת ישנה אפשרות לחזור לטעום עוד קצת מהגהינום ולראות שזה לא כל כך כיף כמו שזה נראה. קראתי בחוברת של SA חבר שמספר שבהתחלה כשהוא הגיע אמר לו חבר וותיק שיבדוק את עצמו האם הוא מוכן לוותר, ושאם הוא לא מוכן לגמרי - כדאי שייצא, ימשיך להסתובב ויחזור כשהוא מוכן. מה שהוא אמר לו במילים אחרות זה שיכאיב לעצמו עוד קצת כדי שיהיה מוכן לוותר.

ב. הקשה מכולן. לא נגזר על כולם לסבול באותה רמה, ולא כולנו חייבים להגיע לאותה קרקעית. יש מי שהגיע עד למטה וראה שתמיד אפשר להמשיך לחפור עוד, ויש מי שהחליט שהוא יכול אחרת. איך? הוא לומד מהנסיון. גם הנסיון שלו וגם הנסיון של האחרים. זאת לא דרך קלה, אבל היא קיימת ויש כאן חברים שמספרים שזה בדיוק מה שהם עשו ועושים. הדרך הזאת דורשת הרבה מאמץ בהתחלה, וכמובן דורשת תחזוקה גם בהמשך. יש כמה אפשרויות לעשות את זה, וממה שאני רואה מסביב הדרך הטובה ביותר היא לכתוב צעד ראשון בעצמי ולהשתתף בקבוצות בהן חברים משתפים בצעד הראשון שלהם.

כאשר אני כותב את ההיסטוריה של ההתמכרות שלי בלי לנסות להראות כמה אני "מכור קל" וגם בלי נסיון להראות כמה אני "מכור כבד", בדרך כלל אוכל לראות מאוד ברור את דפוסי הפעולה של הכאב ולהבין לאן הדרך הזאת מובילה אותי. אני לא מדבר על הבנה שטחית שיש לכל אחד שהגיע לכאן, אלא על משהו הרבה יותר פנימי. כאשר אני מוסר את זה מול הקבוצה ושם הכל על השולחן, אני יכול להרגיש את חוסר האונים שלי מול התאווה, לראות ברור כיצד אבדה לי השליטה על חיי, ואז לוותר. להבין שזה לא בשבילי.

אחד החברים כאן תיאר כיצד הוא הגיע לכניעה כאשר הוא שמע צעד ראשון של חבר אחד. הוא לא אמר לעצמו כל רגע "אוי, תראה לאן הוא הגיע, כמה רחוק הוא נפל", אלא בדיוק הפוך: "וואי, זה לא ייאמן שבדיוק לשם אני יכול להגיע!". אפשר להשתמש בכאב של האחרים כדי ללמוד. אני לא חייב לבדוק איך מרגישה קפיצה משלושים מטר ואיך מרגישה קפיצה מארבעים מטר, וכמה בדיוק זה יותר כואב, במקום זה אני יכול להבין את הרעיון ולראות מה קרה לאחרים שעשו את זה.

ג. המוצלחת מכולן. היא לא במקום השניה, ובדרך כלל גם מי שהלך בראשונה יצטרך אותה במנות גדושות, אבל כמו שאומר הפתגם: כאשר הכל לא מצליח - הגיע הזמן לקרוא את ההוראות. אם אני לא מוכן לוותר על התאווה, זה הזמן להתפלל לאלוקים עבור הנכונות. אם אין לי אפילו נכונות להתפלל, אני צריך להתפלל ולבקש נכונות להתפלל...

כל אדם שהחלים ממחלה קשה יודע שזה לא בגלל שהוא מוצלח וגיבור אלא כי היה לו נס. כל מי שזוכה להישאר נקי ומפוכח מהתאווה יודע שזה לא בכחו אלא בנס, חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו. ואלוקים יכול לעשות עבורנו את מה שאנחנו לא יכולים לעשות עבור עצמנו. אז אם אני עדיין לא מוכן לוותר על התאווה, אני מתפלל עבור זה, וכל המרבה הרי זה משובח.

באופן אישי אני משתדל להתפלל על כך כל ערב לפני השינה וכל בוקר כאשר אני קם. אני מבקש מאלוקים מוכנות לוותר על התאווה רק להלילה או רק להיום, ואז מבקש שאלוקים ישמור אותי נקי.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן