| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
חשבתי שזה יגמר בחתונה אבל... חבר כותב בפורום: זה התחיל בגיל 11...זה גלש לאוננות של פעם בשבוע ואח"כ לפעמים שלוש ביום...חשבתי שלפחות זה יגמר כשאני יתחתן אבל לצערי זה רק החמיר... 'סוד הכניעה' כותב: אני לא יכול לדבר עליך, אבל אני יכול לדבר קצת על הנסיון שלי. תראה, יש הבדל בין מי שצופה בפורנו בגלל שהוא לא מסתפק באשתו לבין מי שצופה בפורנו למרות שהוא מסתפק באשתו. אני מהסוג השני, אבל פגשתי גם אנשים מהסוג הראשון. ההבדל הוא כמובן גדול מאוד אבל אף אחד לא יכול לומר לי מי אני - זאת עבודה שלי. הענין הוא שכאשר אני לא כנה עם עצמי ומסומם מהתאווה שאני רואה, אז ברור שאני חושב שכל הבעיה היא אשתי. האדם האחרון בעולם שאותו אני יאשים יהיה אני עצמי כמובן, אז אם יש לי בעיה ואני יכול להאשים את אשתי - ברור שאעדיף את זה מאשר להודות בכך שאני בבעיה. וגם די ברור שאם אני צופה כל היום בפורנו, אז אשתי לא תהיה מושכת, אבל זה לא רק זה, אלא שגם אני לא נהיה מושך בעיניה - בין אם היא יודעת שאני נופל ובין אם לא. אז כאשר אני תקוע בתוך הראש שלי עצמי ובריכוז עצמי נורא, אני יכול להאשים את אשתי בכך שהיא לא מושכת, אבל האם הקדשתי מחשבה לשאלה למה היא לא מושכת ולמה היא לא נמשכת אליי? כן, אני צופה בפורנו והורס לעצמי את המוח עם כמויות זבל מטורפות, ואחר כך אני רץ להשוות את כל הפוטושופ הזה לאשתי ואני מאוכזב מהתוצאה, אבל הבעיה היא לא אשתי - הבעיה היא רק אני ורק בראש שלי! נכון, יש גם מקרים אחרים. לא כולם מכורים, אבל נראה לי שבקטע הזה כולנו צריכים להיות כנים עם עצמנו. ורק לצורך הענין אשאל את עצמי איך הייתי מגיב אם זה היה הפוך, אם הייתי מגלה שאשתי צופה בפורנו או נמצאת בקשר עם גברים אחרים, האם גם אז הייתי נמשך אליה כך כך ורוצה לספק אותה? ובא נאמר שלא הייתי יודע על כך ולא תופס אותה, האם לא הייתי מרגיש שמשהו כאן לא בסדר? אז כן, אשתי הרגישה שאני לא איתה, בין אם היא ידעה את זה ובין אם זה היה חוש פנימי. ולכן לפני שאני מחפש אשמים אחרים, אני צריך לבדוק את עצמי. אחת הדרכים שלי היא לשאול את עצמי האם התחלתי בכך בגללה או שבכלל הייתי בקטע של התאווה הרבה לפני שהכרתי אותה בכלל. כי אם האפשרות השניה נכונה, אז אולי - רק אולי - היא בכלל לא קשורה לעסק וזה הכל בעיה שלי. אבל מה שמפחיד זה שאם הכל זה רק בעיה שלי - זה אומר שאני גם צריך לעשות משהו בענין הזה, וזה אומר לוותר על העולם של התאווה. וואו, כאן כבר מדברים על משהו הרבה יותר רציני מבחינתי, והשאלה הופכת להיות הרבה יותר קשה: האם אני באמת מוכן לוותר על התאווה באופן סופי? לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן |
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
