| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
הנכס הגדול ביותר: מישהו שיבין אותי במשך שנים גססתי. אולי כלפי חוץ לא ראו בכלל שאני חולה, אבל בפנים גססתי. הייתי חולה במחלת הבדידות, והיו שם כמובן עוד כמה מרכיבים של המחלה כמו פחד, בושה, אשמה, שנאה עצמית, חוסר בהערכה עצמית, חוסר שלווה ועוד. כל מרכיב של המחלה הוא מסוכן בפני עצמו, וכולם ביחד - סיכון קטלני. אבל הבדידות היתה הנוראה מכל. ישנם אנשים רבים חולים בעולם שלנו, אבל בדרך כלל הם לא בודדים. הם נמצאים בין בני משפחה שמשתדלים להראות אמפתיה, והרבה פעמים הם נמצאים כמובן בין חולים כמוהם, שם הם יכולים להרגיש הזדהות ולקבל הבנה ותמיכה. הבעיה שלי היתה כפולה: מצד אחד אני חולה במחלת הבדידות, ומצד שני אסור שאף אחד יידע על כך. אז אני נמצא בין אנשים, לפעמים אפילו מסמר הערב, אבל בעצם אני לבד... ברור שאני בודד, כיון שרק אני יודע מי אני באמת. כל השאר? אם הם היו יודעים מי אני הם לא היו מסתכלים לכיוון שלי. אז הם לא באמת חברים שלי, ואין לי איתם באמת שום דבר משותף. כן, ברור שגדלנו ביחד מכיתה א', אבל מה הוא באמת יודע עלי ועל מה שאני מתמודד איתו? כשאני בתוך קהל אני מרגיש כמו זאב אחד בין שבעים כבשים. וזה כולל לא רק אנשים זרים אלא גם כאלו שבאמת רוצים לעזור ואפילו אנשי מקצוע. הנה אני הולך לפסיכולוג, יושב על כורסת העור וצריך לספר לו על עצמי. הוא מקבל כסף בדיוק בשביל זה - כדי להבין אותי, אבל אני לא מרגיש שהוא יכול להבין אותי באמת. כן, הוא שמע על זה ממאות מטופלים וגם קרא המון על ההתמכרויות למין, אבל הוא לא היה שם. הוא אף פעם לא הרגיש את האש הזאת ששורפת אותי מבפנים לפני הנפילה, ולא שמע את השקט הנורא שמגיע אחרי ההתנפצות, מיד אחרי שהנפילה מסתיימת. והרב שדיבר איתי אחרי שתפסו אותי בישיבה, וההורים שלי שניסו להבין מה עובר עליי. אין סיכוי שהם יבינו אותי. הרב אמר לי ללמוד הלכות תשובה, אבל אני לא צריך הלכות תשובה כי אני לא רוצה לעשות את מה שאני עושה. אני צריך שהוא יעזור לי איך לא לחזור לשם. אבל הוא לא יכול, כי הוא חושב שאם רק ארצה מספיק - אוכל להפסיק. ואני בתוכי יודע שזה לא נכון ושאין לי סיכוי. אבל החברים בקבוצה - זה כבר משהו אחר. הם לא קראו ספרים על התכמרויות, כיון שהם בעצמם מכורים. הם לא צריכים לשמוע הרצאות על הנושא כי הם מכירים את הכל מעצמם. כאשר אני מספר על ההרגשה של המוח שנכבה כאשר התאווה מגיעה לביקור - הם יודעים בדיוק על מה אני מדבר, וכאשר אני מספר להם כמה לא רציתי ליפול אבל פשוט לא יכולתי לעצור - הם מזדהים עם כל מילה שלי. כאשר אני שומע אותם מספרים את החוויות שלהם, גם אם הפרטים שונים, עדיין הסיפור הוא הסיפור האישי שלי. רק מכאן אני יכול להחלים. רק כאשר יש מי שאני יכול להזדהות איתו ולהרגיש שהוא באמת מזדהה איתי. רק בחבר מכור כמוני אני יכול לתת אמון ולחשוף בפניו את מי שאני בלי להתבייש, ולדעת שזאת הדרך להחלמה. לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן |
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
