לחצני הפעלה

מכונת הכביסה שלנו שבקה חיים לכל חי, עצרנו הכל לרגע של שקט עצוב כשהטכנאי פסק בצער שזהו זה, בצער רב וביגון קודר הוא נאלץ לקבוע את שעת המוות הסופית. עלינו להזמין את "האלטע זאכן" שיקחנה לגריטה לפי משקל הברזל שבה, מהורהרים ליווינו אותה אל חדר המדרגות בדרכה האחרונה.

נפרדנו ממנה בהספד קצר – ה' נתן וה' לקח, שנים רבות היא שירתה אותנו בנאמנות, ביום ובליל היא עבדה ללא לאות, עד שפגעי הזמן הכריעו אותה. לאט ובטוח מצבה הידרדר, היא החלה להתפרק. בתחילה זו היתה המשאבה, הבא בתור היה הטיימר, ובהמשך, כשהיא הכניסה מים במקום להוציא אותם היה ברור "שהמוח", הזיכרון כולו הלך, אלצהיימר מתקדם למכונות כביסה - התחיל עידן חדש בביתנו.

מעבר לצער על ההוצאה הכספית המשמעותית, נוספה חלישות לדעתנו, משהתברר לנו שכבר לא ניתן להשיג מכונה כזו שהיתה לנו. כבר לא מייצרים את הדברים האלה שמענו מכל עבר, "הסינים" הרסו את הטכנולוגיה המערבית. פסקה מנהלת 'הסלון האלקטרוני' - בסלון ביתה - היום קונים מכונה לשלוש שנים מקסימום, קיבלתם חמש, תגידו תודה. אמרנו.

אחרי בירורים והתחבטויות (לא מובנת מאליה היכולת להחליט)  הזמנו בשעטו"מ מכונה חדשה. היא היתה אחרת, שונה בתכלית מקודמתה, במקום גלגל שיניים (פשוט למשוך ולסובב עד למספר התוכנית הרצויה...) היו לה שורת כפתורים 'לחיצים', ואני שרגיל 'לסובב' למדתי שעלי ללמוד ללחוץ או יותר נכון להבין שלכל לחצן יש סיבה ותוצאה... לקחת את ספר הוראות היצרן וללמוד את הוראות ההפעלה.

לקרוא ולסמן את מה שרלוונטי לנו לא אמור להיות מסובך, הנה, ישנו לחצן המתחיל תוכנית ייחודית לכביסה לבנה ולחיצה אחת נוספת תוביל לזו המיועדת לצבעונית, לפעמים הבגדים זקוקים להשריה.. פעמים אחרות להרתחה.. יש את המסלול המקוצר ואת הארוך, ולכל אחד מהם תא נפרד לחומר הניקוי, אה, ומי שמעוניין בריח טוב ומגע נעים יותר בבגדיו שלא ישכח את המרכך...

עלעלתי בחוברת ומחשבה חלפה בראשי – אילו הייתי מכונת כביסה – כמה פשוט, נכון? רק ללחוץ... המחשבה נוספת באה בעקבותיה - זכית, כן, קיבלת צ'אנס לכתוב את חוברת הוראות ההפעלה שלך, צעד ארבע. פשוט לעקוב אחרי לחיצי ההפעלה,  אתה הרי כבר יודע שלא סתם עשית מה שעשית. כתוב. שים את הדברים על הדף, תמפה את 'האני' שלך ואז תוכל לפתוח את החוברת (צעד חמש) ולקרוא על מה שמפעיל אותך ולסכם אותם 'כלחצנים' בצעד שש.

המהות של הצעדים ארבע, חמש ושש, היא להכיר את הצ'יפ שיושב לנו בין המוח ללב ועליהם, הוא זה שלפעמים מתחרפן ומשגע אותנו, עלינו להבין שלא סתם הבטן מתכווצת לנו ליד אנשים מסוימים, שיש מקומות שלא טוב לנפש שלנו להיות בהם. שהילד שחושש מהחושך עדיין מפחד, הוא עדיין כאן. רק למד להסתיר יותר את התחושות שלו, אחד ועוד אחד לא קופץ סתם להיות ארבע, ישנו נעלם. הוא מפעיל את המערכת לא נכון. מי שיודע עליו, יכול ללחוץ על תוכנית מתאימה יותר.

זו הסיבה שללא צעד ארבע לא ניתן להתקדם, בלעדיו אנחנו פשוט לא יודעים לאן, כל מכור צריך למפות את המקומות 'הבעייתיים' לו, קודם כל בפרקטיקה, מול התאווה, לא סתם בחרתי את סוג התאווה הספציפי לי, לא לחינם יש כל כך הרבה קטגוריות של פורנו, כל אחת מהן פורטת על מיתרים אחרים בנפש, מספקת צורך אחר, למי שמבין מה הוא חיפש שם, יש סיכוי ללמוד לקבל את זה בדרך פחות הרסנית.

אחרי כך ולא פחות חשוב כדאי מאוד ללמוד על המהמורות המחשבתיות והרגשיות. על כל אותם עיקולים אישיים שמביאים את 'הסיבוב', את תחושת השונות, חווית הפחד האשמה הבושה והבדידות, חלק עצום מההחלמה הוא לזהות אותם. כך אפשר ללמוד 'למסור', להפקיד את עצמנו, את הקשיים והכשלים שלנו – את לחצני ההפעלה, 'בידיים הנכונות'.

זה הרי מה שהחלטנו בצעד השלישי, לא?

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן