| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
שבת ללא מסכות מוצאי שבת לפנות בוקר, יש אור קלוש בחוץ, ואני ערני לגמרי, לא מכבר הסתיימה לה שבת אדירה עם מעט מאוד שינה, עייף, אך גדוש באדרנלין טהור, עמוס בשלווה, מלא בשייכות, משחזר בראשי את ארועי העשרים וארבע השעות האחרונות, התרגשות גדולה, שתבינו עד כמה – נסעתי עם אשתי לאסוף את הילדים מהמקומות בהן שהו בשבת, אזעקת הרכב השתגעה לגמרי, צווחה ברעש מחריש אוזניים ללא הפסקה, לי היא לא הפריעה, הייתי נינוח לחלוטין. כמעט תמיד לוקח לי זמן להירדם במוצ"ש, בדרך כלל הסיבה היא שינה רבה (שינה בשבת תענוג, לא?) הפעם הסיבה אחרת, אני 'בהיי' – התרוממתי טפחיים מעל הקרקע, חוויתי את 'הנשמה היתרה' יותר מכל שבת רגילה אחרת, למדתי שאחרי 'היי' עלול לבוא 'ביי' ולכן התיישבתי לכתוב, להתחבר לאבאל'ה אוהב, על ידי הכתיבה, אני רוצה לזכור שאין צור כאלוקינו, להודות לו על מעין עולם הבא, על שלקח אוסף של נטולי הכשרה חברתית וקרע להם את הים, לומר תודה למי שפתח בפני ניצולי שואת נשמה איומה שכזו שבעה רקיעים. לשבח את מי שאיפשר לקבוצת פצועים ברגשות שכמונו להתחבר יחד, להיות חברים, ששם עבורם בצד סוג וצבע כיפה מחלוקות אידיאולוגיות הבדלי מנטליות ופערי אישיות גדולים ועזר להם להתאחד מסביב לפיתרון, לפאר את האחד שמנע מאיתנו 'ללכת מכות', לא פיזיות ולא מילוליות. ראיתי והתרגשתי, מקבלת הפנים והשבת, מהצהרת הנקיון הקבוצתית, 'מדרשת' סעודת הלילה, עשר דקות של מעט מילים, המון תנועות והבעות פנים. ובעיקר צחוק עד דמעות ממי שעד לא מזמן היה עצוב מאוד, "כי"... התרגשתי מהנס של מי ששיתף על ההפרעה הנפשית החדשה שלו, "האמונה", שלוש וחצי שנים לאחור + 40 קילו הוא היה נראה ונשמע כמי שלא חסר הרבה בכדי שישים קץ לחייו, היה מרגש לראות את חמשת חברי הפאנל המוארים קורנים בנעימות, במקום לריב ולעקוץ, זה את זה, את קהל השומעים או את עצמם, הם חלקו את נסיונם האישי על המפוכחות שמעבר לנקיון – השלב השני של ההחלמה. וראית שהחבר'ה פיכחים. כל ההתרחשות בבית הכנסת היתה מעבר להשגת בן אנוש, בליל של אנשים שונים, שמרכיבים פסיפס אנושי נדיר, כאילו נכתב בכרטיס הכניסה – כאן כל אחד יכול להיות כאן מי שהוא באמת... בלי עכבות או מסכות, ללא רשמיות, מקבלים ואוהבים אותך כאח לצרה ולפיתרון בלי קשר לסוג וגודל הכיפה, קחו לדוגמא את ההצהרה הקבוצתית, עומד לו חבר שלא הרבה מכירים אותו, נבוך ומאדים הוא מצהיר על נקיונו, ובפרץ של ספונטניות כולם שואגים לו – או או או או איי איי איי אייייי אי - - - זו התחושה שליוותה אותי גם בתפילות, צמרמורת. קריאת התורה, הבעל קורא זועק על שבירת הלוחות בו בזמן שמזרוחניק עם כיפה צעקנית מתחבק בלהט עם סאטמרר חובש ירמולק'ה וזברה... או בברכת כהנים, כשנדמה היה שהקול המתרסק הוא צחוק בלתי נשלט ורק לאחר שהמברך הוריד את הטלית ונגלו פניו הבוהקים מדמעות היה ברור שקורה כאן משהו גדול. מעבר לתפיסה האנושית. 'כשהכהן' הסביר שכבר שלוש שנים הוא לא מסוגל לברך ככהן או בכלל... נשארתי חסר מילים. גם כאלו שנראו כלא מסוגלים להתפלל בכלל, לא העמידו פנים. קיבלו את עצמם, היו מי שאמרו זאת בפה מלא, כך נראה התהליך האישי. זאת החבילה שלנו... בכלל, לאן שפנית קיבלת החלמה - משכימי בוקר התפללו שחרית כותיקין והצטרפו למדיטציה מחברת על הבוקר, מי שרצה ללמוד, הצטרף ללימוד הדף היומי, והיו גם חברים שסתם ישבו ושפכו את הלב על המדרגות עם קפה ועוגה. ההחלמה נמשכה גם בחדר האוכל, מסביב לשולחנות עמוסים בשפע של אוכל טעים נראו אוסף של קבוצות בנושאים שונים, קשיים של צעירים בתחילת דרכם התערבבו עם זכרונות של ותיקים, פרצופים רציניים חלקו סודות כמוסים, בדחנים התלוצצו מהמחלה בהחלמה ושיחררו פרצי צחוק, 'דרשנים' שאמרו דברי תורה מחלימים, המקשר בין כולן - איך מתקרבים עוד לההוא למעלה. 'המשא המרכזי' בסעודת הבוקר היה על המלך שהרבה למסור, 'המזמור שיר חנוכת הבית' של יום ראשון יאמר בצורה שונה... התרגשנו כולנו מדברי התודה והתורה בעת הרעווא דרעוין, מעלפונה של האם היהודי'ה, ומשירי הנשמה שמוטטו את הלבבות למי שעוד נותרו לו חומות, השערות סמרו מזעקות החברים אולי יחוס עם עני ואביון, אולייייי ירחםםםם, מתחננים בגרונות צרודים שיזכו לראות מעלות ולא חסרונות, מחלים פני אדון כל במיטב ההגיון ושואלים מענה לשון, מפצירים שילקח מהם הכעס, ושיעשו רק נחת רוח, וכמובן לא שוכחים להודות למי שהרבה הטובות. כבני מלכים ליוו הנסיכים את המלכה. מאז שר' שלוימל'ה עצם את עיניו לא פרטה כך גיטרה על מיתרי הלב, סיפרה את סיפורם של בנים אובדים שהתחברו לחיים. מבלי להתחשב בזיעה שילבו זרוע ורקדו עד כלות רב אהראל'ך ליטוואק ומתנחל... היכן עוד ניתן למצוא ברסלבר חזונישניק כ"ךניק וחסיד סאטמר קופצים כתיישים לצלילי "אילו יהודי היה יודע מה זו החלמה"... אתם מבינים למה אני לא נרדם? מדוע האצבעות רוקדות על המקלדת? איך אפשר לשכב על מיטה מאוזן כשהרגליים מטופפות טפחיים מעל לקרקע? כשהידיים מחפשות כתף לעוד מעגל אחד ודי? מי יכול לישון כשהנשמה שרה? תודה לך אבא על מארגנים נפלאים, חברים יקרים, מסרים מחלימים, שהכרת לי את החיים הטובים. שהשבת הרגשתי את הנשמה יצרה שנתת לי. אני ממתין מעכשיו לשבת הבאה, הנוכחית עברה לי מהר, נגמרה מוקדם מדי... - - - - - חברים, ההרשמה לקראת השבת הקרובה החלה, לפרטים ניתן לפנות לאסירותודה בפרטי. |
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
