| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
למה לא להתפלל להיות בריא? חבר שאל בפורום: המילה שהכי מסתובבת פה היא "נקי". אם אני מוגדר כחולה אז ההפך הוא בריא, לא? אם אני נקי - הפוך מזה זה מלוכלך... אולי גם זה נכון אבל לא מעודד... 'אסירותודה' ענה לו: שלום לך, למה לא? כי זה לא. ההגדרה שהכי מדברת אלי היא כשל מחלת הסכרת - הגוף של חולה סכרת לא מסוגל להתמודד עם סוכרים, הלבלב שמווסת את רמת הסוכר בדם ומייצר לשם כך את האינסולין באופן טבעי, חדל לתפקד. הוא יצא מכלל פעולה. כשהסוכר עולה, יצטרך החולה הזרקה מיידית של אינסולין. 'כשהסוכר' שלי עולה אני חייב אינסולין... בתחילת הדרך כל דבר מעלה לי את 'הסוכר'... חוסר הפורופורציות, העדר היציבות הרגשית והרוחנית גורמים לכך שלכל ארוע, חוויה, יש פוטנציאל הרס עצום. בהמשך, כשלומדים לחיות יותר נכון, הכל הרבה יותר יציב. ככל שהתקדמתי בדרך, ככל שהתקרבתי לכח עליון והתרחקתי 'מבור הספיגה' של התאווה, אני חווה את המציאות באופן נעים יותר. היום יום שלי אינו מושפע מכל משב או מצב רוח חולף. הנוכחות בחיי אחרים והשתלבות בחברה הופכת למתגמלת יותר ויותר. זו בשורה עצומה למי שחי בשוליים כל חייו וחש עצמו מוקצה מחמת מיאוס. לא כלפי חוץ אלא בתוך נפשו פנימה, תחושות זרות, ניכור חוסר ערך אנוכיות וטינה מזוהות בעודן באיבן, טרם הפכו לצונאמי הרגיל שפירק כל חלקה טובה באישיות. בחסד הבורא יש לי ימים ללא תאווה בכלל, וגם כשהיא באה היא מאוד זניחה לעומת מה שהיה בעבר, ימים שלמים בהם איני נטרף מכל מראה ברחוב. הוויתור מתחיל בבוקר, כשאני פותח את היום והוא נמשך ברצף עד לסיומו, התנהלות של אדם מהישוב. נורמלית. לא הבראתי, אני בהחלמה, אפעל בניגוד אליה מצבי יהיה כמקודם, כי זו מחלה כרונית שלא נרפאים ממנה, לומדים לחיות בהתאם לה בשלום. האמת, אין לי עניין 'להרפא', בשביל מה? כדי לא להתפלל כל הזמן לאבא אוהב? כדי שלא אצטרך לעשות פעולות הפוכות מהרצון שלי? כדי שלא אהיה עוד לעזר לילדיו הנוספים של הבורא? לא, תודה. חבר אחר הוסיף ושאל: מסכים באופן כללי עם הדברים הנאמרים. רק להוסיף שאלוקים ככל יכול, יכול גם לרפא אדם חולה סכרת שיפסיק להיות כזה לגמרי וגם משוגע יכול להפוך לנורמלי, וגם את הסקסוהוליסט יכול אלוקים להפוך ללא. זה גם לא מידי מוגזם לבקש את זה ממנו. עובדה, כבר היינו שם פעם. לפני שהתמכרנו לא היינו מכורים. על מה נתפלל אז? חסר על מה? מוכרח שבלי להיות מכורים לא יהי'ה לנו קשר חזק כל כך עם אלוקים?! 'אסירותודה' ענה לו: אענה לך את נסיוני האישי ומאחרים. שנים התפללתי, ביקשתי. ובגלל שאני חסר פורפורציות עשיתי שימוש מופרז, מופרע, מופרך, שגוי והרסני בכח הנפלא הזה - תפילה. המחלה שלי נכנסה לתוכו ורוקנה אותו מרוך וחמלה. היא הפכה לרשימת דרישות ומקור לתסכול וטינה מתמשכים. 'דרשתי' כל מיני דברים על עצמי, הוא הרי באמת כל יכול. יש לי כרטיס אשראי, לא תשתמש בו? זה התחיל כבקשות 'לגיטימיות', כשחשבתי שאני זקוק לכסף, ביקשתי שאזכה בלוטו, שאצליח בעבודה, שיהיו לי ילדים צדיקים, ואיבד את הכיוון כשאשתי הפריעה לי ביקשתי שהיא תעלם לי מהחיים, היו כאלו שירדו לחיי, התפללתי שהם לא יהיו באזור שלי או בכלל. תבין, בזמן 'התפילות' הייתי משוכנע באמת שזה הדבר הכי נכון, לי - כמה צער עוד יבוא לעולם בגללם... וגם להם עדיף לא להיות כאן, איזה עונשים הם עוד יקבלו על מה שחוללו... זו לא סיסמא. למדתי שאיני יודע מה הנכון בעבורי, שלבקש משהו עבור עצמי פשוט מתפקשש לי, אני לא מצליח להימנע מפיתוח ציפיות שיתקבלו תפילותי. זו הסיבה שאיני מבקש משהו ספציפי עבור עצמי, לא רפואה מסכרת, ולא הצמחת רגל, רק להיות קרוב אליו ולעשות את הרצון שלו. זהו. תשאל אותי מדוע אני כן מתפלל על דברים הקשורים באחרים? למה שם אני לא חושש שזה ירגיש לי כאילו אני יודע יותר ממנו? שאלות טובות. על אחרים אני מתפלל כי זה עוזר לי לצאת מעצמי. לחשוב עליהם טוב. כאדם אנוכי חיובי לי להתחבר עם כאב - שמחה - צער - סבל של הזולת. ובאמת, היכן שאני חש את הפליאה ותמיהה על מעשיו מתגברים אני לא מבקש משהו ספציפי. אני רק מבקש להרגיש קרוב, גם בלי להבין. |
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
