| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
יש לי 2 רצונות ואין לי כח חבר שאל בפורום: שואלים אותי מה אתה באמת רוצה? אלוקים או תאווה? האמת, רצונינו לעשות רצונך, האמת, שניהם. איזו אמת חזקה יותר? ואיך אני מסוגל לרצות רק טוב כשהמחלה יושבת לי על הרצון? אמרו לי פעולות פעולות פעולות... תודה רבה. הרי זו בדיוק הבעיה שלי, אני חסר אונים וחסר כוח. אין לי כוח לפעולות. מאיפה חסר כוח כמוני יקח כוחות לעשות את הפעולות שנותנות כוח? אף צבת בצבת עשויה. איך מצפים מחולה שכמותי לקחת אחריות על חיי? 'אסירותודה' ענה לו: חבר, זה בדיוק מה שהמחלה עושה, מבלבלת את המכור. מעייפת אותו בעוד ועוד שאלות כדי שיתייאש...זכור שאני גם חולה...אתפלל שלא אבלבל אותך עוד יותר... ידידי, בצעד הראשון איננו אומרים שאין לנו כלל כח. אנו פשוט מודים שחסר לנו כח. יש לנו אך הוא חסר. רבים מפספסים את הנקודה היפה הבאה – רק מי שמוכן להודות מה אין לו, לומד מה כן יש ברשותו...כדי להודות בזה בפני האני הפנימי שלי אני מוכרח רצון. לא יעזור לאחרים לראות את חוסר הכח שלי, נקיטת היוזמה מחייבת רצון. זו הסיבה שאנרכיסטים בנשמתם שלא דרשו מאומה ממכורים, הציבו בפניהם תנאי אחד - רצון. הם הכירו בהכרח הקריטי במוטיבציה, הבינו שהוא הכח המניע לפעולה, בחיבור למציאות לפני התקף התאווה או הפגם. כשהכל רגוע, מתי שיש את הפנאי לתרגל חיים רוחניים תקינים 'על יבש'. רק כך, באמצעות הרצון אני מסוגל לתרגל חיבור רוחני, להגיע לאמונה שהעובדה שהטבע המדוייק שלי חסר ופגום אינה מחייבת אותי לפעול מתוך המקום החסר והפגום. אכתוב בקצרה את התהליך - בצעד אחד אנו מודעים שחסר לנו כח, בצעד השלישי אנו מחליטים למסור את הכח שכן ישנו ברשותינו, 'פילטר' חדש נבנה באישיותינו בצעדים 4 – 10, הוא זה שהופך אותנו 'לכלים' עם יכולת הכלה של הכח שהיה לנו קודם וחוזר אלינו עם תוספת משמעותית בצעד האחד עשר, שם אנו – "רק לדעת את רצונו מאיתנו ומבקשים את הכח לבצע זאת"... ברשותך אביא דוגמא מאירוע אמיתי שחווינו יחד – ישבנו בשעת לילה ברכבי ושוחחנו, שנינו ראינו פנסים מתקרבים במהירות שמני צידי הרחוב בו שהינו, אתה זינקת אל הצופר כדי להתריע בפני המתנגשים הפוטנציאלים, אני לא. היית המום מחוסר המעש שלי, שאלתני לסיבותי, אמרתי לך שלהרגשתי לא היה שם משהו מסוכן ובנוסף איני מנהל. מנסיוני היתה סיבה נוספת לפעולה שלך, רק שאז לא היה טעם להרחיב מעבר, לאחר שקיבלתי את רשותך אכתבנה כאן. אתה היית זמן לא רב אחרי תאונת הדרכים שלך.. הרושם שלה היה טרי אצלך, האינסטינקטים 'הפצועים' שלך הפעילו אותך שם. גרמו לך לחשוב שזו תאונה ודאית שעליך למנוע. הטראומה מהתאונה הפכה אותך לאוטומט, לא היה לך מודעות או כח לנהוג אחרת, אני מאמין שבסיטואציה כזו היום, תנהג אחרת. הזמן שעבר בתוך והחיבור הרוחני נתן לך עוד קצת צוהר אל מציאות... לסיכום, הרצון למשהו אחר - הוא שהביא אותך מההתחלה לביתי, השאיפה לגדול, היא זו שהביאה אותך למכוניתי זה מה שגורם לך להמשיך את החיבור הרוחני שלך עוד. שום דבר מהתהליך הזה לא היה מתרחש בכפיה, ללא רצון, זו הסיבה שהוא הכרחי. בהחלמה. |
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
