קבוצות 12 צעדים טלפוניות ימי א: 10:00 בלילהימי ה: 1:30 בצהריים חייגו 076-599-0030 קוד גישה: 583387# |
מחלת הריכוז העצמי
חבר כותב בפורום:
חברים יקרים,
למרות שאינני מכיר אף אחד מכם אני חש אהבה והערכה רבה לכל מי שנמצא בקהילה הזו.
לפני כשבועיים התחלתי את המסע האישי שלי בן ה-90 יום. כמובן זה התחיל עם החדווה האופיינית להתחלה חדשה. אבל הבעיה המרכזית הייתה באגו העצום שהתמלאתי בימים הראשונים.
הייתה לי מן תחושת התנשאות מול כל החברים שנמצאים פה בפורום וכותבים הודעות 'מתבכיינות' בסגנון: 'אוי נפלתי שוב, מה אני עושה?' או 'אבא רחם עלי' ועוד. ההתנשאות הזו גרמה לי להיות פזיז, גס וחסר עדינות. סמכתי על עצמי ולא ידעתי שהשבועיים הנקיים הללו עצמם הם לא יותר מאשר פח יקוש. כי הגאווה העצמית הזיחה את הדעת שלי ואז הנפילה באה בהפתעה ועוצמת הכאב כפולה...
כעת אני מנסה לאסוף את עצמי שוב אחרי הנפילה של אתמול בלילה ושל עכשיו... זה השתלט עלי ואני נכנעתי כמעט מבלי להילחם! אפשר להכין חומצת לימון עם הצריבה שאני מרגיש כעת... לא מאחל לאף אחד!
זה קשה מאוד להתחיל מחדש אבל אפשרי כי 'אין מצב אבוד'!
לא לא, אני ממש לא מתכוון לעורר רחמים עלי ואפילו אינני מצפה לתגובה כל שהיא. החלטתי להתחיל את המסע מחדש אבל עם ראש כפוף וכנוע, מתוך ביטול פנימי וענווה. אני מתכוון להשתמש בבמה הזו לצורך המחויבות האישית שלי למסע בן ה90 יום.
זה יעבוד ככה: בכל יום עבודה שלי (אני עובד ממשרד אישי) אני מתכוון להיכנס לפוסט הזו ולשתף על ההתמודדות שהייתה ביום החולף, לספר במה התקדמתי במשימות 'שמור עיניך' וכמובן לספר (בעיקר בשבילי) שעוד יום אני נקי.
תודה לכם חברים, ותודה כמובן לשמור עינך - הארגון היהודי החשוב ביותר בדורנו!
'סוד הכניעה' כותב:
שלום חבר,
החזרת אותי אחורה לביקור הראשון שלי באתר של שמור עיניך (זה היה קודם פתיחת האתר בעברית). היום, במבט אחורה אני יכול לראות עד כמה כל המחלה שלי היא מחלת האגו והריכוז העצמי. כשאני נזכר באותו סיבוב שעשיתי כאן, אני די נגעל מעצמי. לא ייאמן איך אדם שהחיים שלו דוהרים לכיוון האבדון וכל מה שהוא עשה כדי לעצור את הרכב לא הצליח, מסוגל לזלזל בצורה כל כך גסה בכל מה שלא נראה לו, אבל זה בדיוק מה שעשיתי.
כבר ידעתי אז שיש דבר כזה שנקרא התמכרות למין ואז נכנסתי לראות מה יש לעשות עם הדבר הזה. נכנסתי, עשיתי סיבוב באתר והמשכתי הלאה. 12 הצעדים? מסיונרים הזויים. טבלת התשעים יום? בדיחה ילדותית. לא ראיתי שיש להם מה לתת לי. צחקתי בלב כאשר ראיתי את התארים של אלו שמצחיקים להחזיק בנקיות בטבלה, ובאמת שזלזלתי באלו שהוכתרו בתארים המפוקפקים "צדיק גמור", "עובד ה'" וכן הלאה. 12 הצעדים היו נראים בעיניי לא קשורים בכלל לבעיה שלי, ובודאי שהם לא מתאימים לי. אז העדפתי לסגור את האתר ולהמשיך הלאה בחיים. ההכחשה חזרה לעבוד במלוא העוצמה ובתוך דקה כבר שכחתי שהייתי כאן בכלל.
כאשר התרסקתי אחר כך וחזרתי על ארבע, הייתי מוכן לעשות הכל כדי להחלים, או כמו שהחברים הוותיקים אומרים, הסכמתי להוציא את הצמר גפן מהאזניים ולהכניס אותו לפה. אז הסכמתי להצטרף לקבוצות ולהתחיל לעבוד על הצעדים, ונרשמתי לטבלת התשעים יום ועשיתי כל מה שאמרו לי, אבל לקח לי הרבה זמן להבין שהזלזול הזה הוא לא היה דבר נפרד מהמחלה ואפילו לא תופעת לוואי שלה אלא המחלה עצמה. המחלה הזאת היא מחלת הריכוז העצמי, וכאשר אני מרוכז בעצמי - אני כמובן לא יכול לראות את זה בכלל, כי אני לא רואה כלום חוץ מאשר את עצמי.
האלכוהוליסטים הראשונים שהחלימו הבינו שאנחנו סובלים ממחלה בעלת שלושה צדדים: נפשי, רוחני ופיזי. אין דבר פחות רוחני מאשר אדם המרוכז בעצמו כפי שאני מרוכז בעצמי כאשר אני משתמש בתאווה, ולכן חלק גדול מהצעדים להחלמה עוסקים בהקטנת האגו. זה מתחיל בהודאה שאני חסר אונים, וממשיך בעשיית חשבון נפש של הפגמים שלי וכמובן בחשיפתם בפני אדם נוסף, עד הצעדים המתקדמים יותר של כפרה בפני מי שפגעתי בו ועזרה לאחרים ללא כל תמורה.
זאת גם המתנה הגדולה ביותר של התכנית, כאשר ביחד עם השחרור מהשעבוד לתאווה אנחנו משתחררים מהאגו שלנו ומהריכוז העצמי שלנו, ובעצם אנחנו משתחררים מעצמנו.
עבורי, כאדם שגדל בחוג המשוכנע ללא ספק שיש לו את התשובות לכל השאלות (ואולי בעצם כל חוג חושב כך?), הקושי לקבל את הפיתרון של 12 הצעדים שנכתבו בידי גויים, היה עצום. כל כולי התמרדתי נגד האפשרות שיש משהו שאני לא יודע ועוד יותר נגד הרעיון שאקשיב למישהו אחר שיגיד לי מה לעשות. כאשר הובסתי על ידי התאווה, הייתי מוכן להיכנע ללא תנאים, כניעה כפולה: גם מול התאווה וגם מול הפיתרון. הפסקתי להילחם בתאווה כי הבנתי שאין לי סיכוי מולה, ומאידך הפסקתי להתמרד נגד הפיתרון כי הבנתי שיש לי סיכוי איתו.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן
פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן