התמכרות "מיוחדת"
חבר כותב בפורום:
יש לי בעיה שאני סובל מסוג של התנייה מינית מעוותת, בה האדם מקבל ריגוש מיני מחפצים או לבוש השייך למין השני ללא קשר למין עצמו, מצב זה גורם אובססיה ואוננות על פנטזיות הקשורות למושגים לא אמיתיים במערכת המינית, במקום אהבה למישהו הוא מפתח אהבה למשהו (חפץ,סיפור,פנטזיה עצמית). התסכול הכפול בזה הוא שבעוד המכורים למין נורמטיבי, הם בעצם נמצאים עדיין במתחם הנורמאלי שהם אוהבים מישהו (רק באופן התמכרותי או פסול!!), אני ושכמותי מרגישים מוזרים גם בקהילת המכורים, כי אנחנו בעצם מכורים לדמיונות שלא קשורים לשום מציאות אמיתית, מצב זה משאיר אותנו קצת מבודדים בשיח של המכורים הבאים לידי ביטוי בחלוקות סטנדרטיות.
'סוד הכניעה' כותב:
כל מכור משוכנע שההתמכרות שלו היא הכי גרועה והכי מוזרה, אבל זה הכל כדי להרגיש מיוחד. אני לא רוצה סתם להיות "עוד מכור", אני משהו מיוחד. הקבוצות מפוצצות במכורים עם פטישים שונים ומשונים, נטיות הפוכות ועוד אלף ואחד סוגי הפרעות, אבל זה הכל אותו דבר.
יפה ציטט כאן מי שציטט את העובדה שכולנו אוהבים גלידה ולא משנה בכלל הטעם שלה. לעשות חדר מיוחד עבור פטישים זה כמו לעשות קבוצות שונות לצורכים ויסקי ולאלו הצורכים וודקא. זה קשקוש.
הפורנו במהותו הוא התמכרות לפנטזיה, וכמעט כל מי שצופה בפורנו פיתח איזו שהיא הפרעה נפשית שקשורה לסוג מסוים של פורנו. לא לחינם האתרים האלו מחולקים לקטוגריות כל כך מסודרות, כי כל אחד מאיתנו בחר לעצמו את החור השחור שימשיך לשאוב אותו לתוכו עם ההבטחה שהפעם זה יהיה בסדר ויהיה כיף. אז נכון שיש עשרות או מאות קטגוריות, אבל כולן זה התמכרות לכלום. לפנטזיה. לדמיון. או אם רוצים לכתוב את זה בצורה קצת יותר מקצועית: זאת ההתמכרות לתאווה. בכוונה תחילה אנחנו לא אומרים שאנו מכורים למין אלא מכורים לתאווה. מין זה עוד איכשהו משהו אמיתי (בכאילו), אבל תאווה זה הסרט הזה שבתוכו אנחנו חיים ועוד חולמים שאנחנו מיוחדים...
אז אם מישהו רוצה ללכת לטיפול מקצועי כדי לגלות למה הוא נמשך דווקא לגברים או דוקא לנשים מבוגרות או דוקא למעשנות (וסליחה שאני לא ממשיך את הרשימה, אז מי שלא מוצא את עצמו כאן שלא ייפגע, ושיידע שהוא עדיין "נורא מיוחד" בהתמכרות שלו), בכיף. אני הלכתי לטיפול מקצועי וגיליתי בדיוק למה אני נמשך למה שאני נמשך (לא מגלה מה הסוג המועדף עליי). ואז מה? האם הידע הזה הוסיף לי משהו? קדחת.
וכאשר יהיו כאן עשרות חדרים מסודרים לפי קטגוריות (וכולם יעמדו ריקים כמו החדר לבעלי נטיות הפוכות) מה ייצא לנו מזה? האם מישהו יזכה על ידי כך בניצחון גובר והולך על התאווה? לדעתי האישית התשובה שלילית. אנחנו לא צריכים עוד ידע, אנחנו צריכים כח, וההבנה של סוג ההתמכרות לא תועיל לנו.
וכן, הנקודה היא הרצון הזה להרגיש מיוחד, כי אז יש לי תירוץ לעצמי למה אני ממשיך ליפול ולמה מה שעבד עבור אחרים "אין סיכוי שיעבוד עבורי". ובשביל זה אני מוכן להצהיר אפילו שאני מוזר, כי בתכל'ס מוזר ומיוחד זה בדיוק אותו דבר (רק תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על המיוחדות-מוזרות הזאת).
סליחה עם פגעתי במישהו, אבל אם הגענו לכאן כדי לקבל החלמה, ולא כדי שימישהו ינגב לנו את הדמעות ויגיד כמה אנחנו מסכנים - כדאי שנסתכל סוף סוף במראה ונבין שאנחנו מכורים לתאווה, ועד שלא נוותר על התאווה - כל תאווה - נמשיך להיות עבדים. אז נכון שאחד ידלק כשהוא יראה סיגריה על הרצפה והשני כשהוא יראה נעלי עקב, אז מה? הרי אף אחד לא באמת חושב שאפשר להעלים את כל הנשים וכל האביזרים מהעולם. אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם זה ולוותר על זה, במקום למצוא תירוצים למה אנחנו לא יכולים להפסיק.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן
פרסם אותנו
- מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
- רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
- רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.
ארכיון המייל היומי
פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
