קצת סדר בראש

חבר כתב בפורום:

שלום וערב טוב לכולם.

האמת היא שאני מרגיש חצוי. קראתי את החומרים המופיעים כאן, הזדהתי עם הכותבים, ויותר מפעם אחת עמדו לי דמעות בעיניים. הזדהתי, מאוד הזדהתי...

מצד שני אני חייב לומר לכם, שלמרות שהכרתי את האתר ואת הנושא שלו, ואפילו המלצתי לתלמידי להשתמש בו בשעת הצורך, אני דווקא נכנס לכאן בהוראת ראש הישיבה שלי. אני נשוי +, ועשיתי מעשה שלא יעשה. בעצם, מגיל 12 אני עושה מעשים שלא יעשו. כמעט התגרשתי מאישתי בגלל זה, והרבה שנים אני חי בחוסר הערכה עצמית בגלל זה. ברור לי כיום שאין חיים ללא דבקות בה', ואין מונע יותר גדול מזה. כבר חשבתי לבקש בר"ה מבורא עולם שיתן לי רשות לסיים את תפקידי בעולם. אם אני לא קשור אליו, אז למה לי חיים? גם עניתי על השאלון לאיבחון מכורים, ולפי השאלון אני מכור ודאי.

ולמרות כל זה, אני מרגיש שדווקא ראש הישיבה שלי "הכריח" אותי להיכנס לפה. בנוסף, אני מרגיש מבולבל מכל המידע הזורם פה. מה זה הספר הלבן? מתי משתמשים בו? איך משיגים אותו? האם זה יעזור לכל מה שעשיתי או רק לשמירת העיניים (אם רק לשמירת העיניים, אולי אני צריך משהו חזק יותר שיוציא אותי גם ממעשים ממש)?

ואחרי הכל, הבושה. אין לי מושג מי עשה מה מבין הכותבים פה, אבל אני מתבייש, כי את הסיפור המלא שלי, שמתחיל אי שם בגיל 10, לא סיפרתי לאף אחד. האם אני אצטרך לספר הכל? זה מפחיד אותי וגורם לי בושה גדולה.

(משום מה, חשוב לי לציין שאני קשור לרב גדול, שמאוד מעריך אותי. אני מרגיש שאני מרמה אותו. אני יודע שאין מה להעריך בי. ברור לי שברוח קודשו הוא יראה שאני פה באתר. הוא לא ידבר על זה ישירות, הוא יתייחס לזה כדרכו בקודש. אני חושש מזה, לא יודע למה... שאלתי אותו באופן כללי אם הוא מכיר את שיטת 12 הצעדים, והוא ענה לי ששמע דברים טובים. והוסיף: "חזק ואמץ ה' עמך אל תרפה ואל תחת". ה' עימי??? לא נראה לי...)

בקיצור, אודה לכם מאוד על התייחסות כללית ופרטית, ואשמח אם מישהו יוכל לומר לי מה הצעד הבא שכדאי שאעשה.

תודה ושנזכה לעבוד את ה' באמת.

'סוד הכניעה' כותב:

שלום חבר יקר וברוך הבא,

אנסה לעשות לך מעט סדר בדברים, ואני מתפלל ומבקש שיהיה לתועלת - אם לא לך, אז לפחות לי.

הדבר הראשון החזק כאן הוא ללא ספק ההזדהות הזאת שעליה אתה מדבר. שנים שאני חי בהכחשה או בהדחקה או בסתם אדישות והנה מסתבר לי שיש עוד אנשים כמוני, ולא רק זה אלא שהם אפילו מוכנים לדבר על זה. זה באמת הלם, אבל זה הלם מהסוג החיובי. ולמה זה חשוב? כי המחלה הזאת - בשונה מהרבה מחלות אחרות - אוהבת חושך ובדידות, וביחד עם זה היא גם נעזרת הרבה מאוד ברגשות של בושה ואשמה. אז כאשר אני מתבייש במה שאני עושה (איך לא?) ומרגיש אשם (בודאי) ונשאר עם כל זה לבד ובחושך - התוצאות לא טובות.

אבל כאן יש הרבה חברים שכבר לא חיים בחושך ולא בבדידות ולא לוקחים איתם לכל מקום את הרגשות של האשמה ובושה, ובמקום זה הם עובדים קשה כדי שלא להמשיך ליפול, ומוכנים לצורך כך לחשוף את המחלה לאור, וגם לחשוף את הסיפור שלהם ואת הרצונות שלהם. זה לא בהכרח קל אבל זה עובד. האם זה אומר שמחר בבוקר אתה הולך לפרסם את כל הסיפור האישי שלך כאן? לא. אבל האם במוקדם או במאוחר אתה תצטרך להיות מספיק כנה עם עצמך ועם אנשים אחרים כדי לא להמשיך להסתיר את מה שאתה עובר? כן (אם אתה רוצה להחלים כמובן).

כאשר פניתי לטיפול מקצועי, שאלתי בדיוק את השאלה שלך. האם זה רק לענינים של אינטרנט ופורנו או שזה גם לדברים יותר חזקים, ואז הסבירו לי שהתמכרות היא התמכרות ובדרך כלל זה לא משנה מהו סוג ההתמכרות ומהי הרמה. הדרך של 12 הצעדים היא דרך שעובדת על מליוני אנשים בעולם שמכורים לאין ספור סוגים שונים של התמכרויות החל מאלכוהול וסמים כמובן, עובר דרך התאווה שלנו וממשיך בהימורים, אוכל, קניות ומה לא. הרעיון הוא שהבסיס של כל ההתמכרויות הוא אחד, ולכן הפיתרון הוא אותו פיתרון. נכון שאנחנו עובדים על הצעדים בקבוצות שמותאמות להתמכרות שלנו, אבל זה בעיקר בגלל הצורך להזדהות שבלעדיו קשה עד בלתי אפשרי להחלים.

אה, כן, "הספר הלבן" זה ספר שכתב אדם בשם רוי קיי. שהוא היה הראשון שלקח את הדרך של 12 הצעדים כדי לטפל בהתמכרות למין, אחרי שהוא ניסה במשך שנים כל דרך אפשרית כדי להפסיק את השימוש שלו בתאווה - אך ללא הצלחה. כאשר לבסוף הוא הצליח להקים את הקבוצה הראשונה, הוא כתב ספר שבו מופיע סיפורו האישי וכן הדרכה חשובה לדרך הצעדים. אנחנו משתמשים בזה על בסיס קבוע, קוראים מזה בקבוצות ופועלים לפי ההדרכה בו. הספר הזה הוא בנוסף ל"ספר הגדול" שנכתב עשרות שנים קודם לכן על ידי אלו שהתחילו את כל העסק הזה של הצעדים, והוא עדיין ספר הבסיס לכל תכניות הצעדים.

נקודה אחרונה לסיום. בשביל התאווה הסכמתי לסכן ולהקריב כל דבר חשוב שיש לי בחיים, החל מאשתי והילדים, וכלה בעבודה, בבית ובמעמד שלי בחברה. כדי שאסכים לוותר על התאווה ולהתחיל לעבוד על הצעדים, זה חייב להיות אינטרס אישי שלי. לא בגלל ראש הישיבה ולא בגלל אשתי, אלא בגלל שאני באמת רוצה להפסיק. כל השאר זה דברים שיכולים לעזור, אבל בשעת מבחן - זה אני מול התאווה. קראתי חבר שסיפר שכאשר הוא הגיע לתכנית שאלו אותו הוותיקים האם הוא כבר מוכן לוותר על הכל, כי אם לא - עדיף שיילך כעת ויחזור כאשר הוא מוכן. התחלות כושלות הן פשוט לא פורצות דרך וחבל.

אז אם תרשה לי, יש כאן שאלה עבורך: האם סיימת עם התאווה, או שיש לך עדיין מחשבות של לחזור לשימוש?

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

פרסם אותנו

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן