מחשבות טורדניות

חבר כתב בפורום:

שלום!

אני חדש באתר... הבעיה שיש לי היא שאני כל הזמן חושב על הנושאים האלו. יש צד שהעובדה שאני נשוי מקשה עלי...כי אני לא יכול להתנתק לגמרי מזה.

השאלה מה עושים עם היצר הזה הרי כל ההנהגות של חז"ל להיות כמי שכפאו שד ממש לא ישמות במקום שאני נמצא...אני ממש לא מבין איך אפשר זה כמו לאכול שוקולד בלי להנות מהטעם?

אני אולי לא מספיק ברור...אז אסביר. אם הייתי יכול לפרוש לגמרי מהתעסקות עם הנושא הזה היה לי הרבה יותר קל לחתוך וזהו. אבל כל פעם שאני נמצא עם אישתי זה מתעורר מחדש ומעורר גם את התאוה...שלא נדבר על מקרים שלך ממש בא ולה ממש לא אז מה עושים עכשיו...

זה בינתייים אשמח מאד לשמוע לעצתכם.

'סוד הכניעה' כותב:

שלום חבר וברוך הבא,

ראשית, כל הכבוד על האומץ לבוא ולכתוב ולהכיר בכך שישנה בעיה. זה לא מובן מאליו. אאחל לך שתמצא כאן את מה שאני מצאתי שזה פיתרון לבעיה שלי עם התאווה ועם הרבה דברים נוספים בחיים, שפיות ומפוכחות.

שנית, אני לא מכיר אותך בכלל אז קח את הדברים שלי בערבון מוגבל כיון שאני מדבר על עצמי ולא עליך. אם אתה מתחבר לדברים - אתה מוזמן לאמץ אותם, אבל אם המקרה שלך שונה - אתה מוזמן להתעלם.

תראה, ברגע אחרי הנפילה, כשאני מרגיש כל כך רע וכאוב, ברור שאני "מוכן" לוותר על כל התאווה ושוב "מפסיק". לא סתם שאני מוכן להפסיק אלא שהפעם אני בטוח יפסיק "לכל החיים". הנקודות שאני מציין כאן הן הנקודות בהן אני בעצם משלה את עצמי, או במילים יותר ברורות: המקומות בהם אני משקר לעצמי בפרצוץ. יש לי מנגון של הונאה עצמית והכחשה שתפקידו לגרום לי להמשיך לעשות את מה שאני עושה, כדי שמה שהיה הוא שיהיה ושלא יהיה חדש תחת השמש.

הענין הוא שכל זמן שאני ממשיך להשתמש במנגנון הזה - אני לא יחלים.

בא ניקח את הענין שעליו אתה כותב שאתה בעצם מוכן לוותר על כל התאווה וכל הבעיה היא שאתה נזכר בתאווה כיון שאתה נשוי. טוב, זה ממש גורם לי לרחמנות על עצמי שאני נשוי, אבל אתה יודע מה? כשהייתי רווק חשבתי בדיוק את ההיפך! הייתי בטוח שאני נופל רק כיון שאני לא נשוי, אבל אם רק תהיה לי אישה - אז בטוח לא אצטרך ליפול.

אז מה מהם נכון? האם צדק הרווק שבתוכי או הנשוי שבתוכי? התשובה היא כמובן לא ולא, אף אחד מהם לא צדק. לא נפלתי כיון שאני רווק ולא כיון שאני נשוי אלא כיון שיש לי בעיה. הרעיון לזרוק את זה על האישה או על חוסר האישה הוא סתם שקר עצמי קטן ומלוכלך. אבל התוצאה של שני השקרים היא זהה: תירוץ אווילי להמשיך להרוס לעצמי את החיים.

לכן, אם אני רוצה להחלים, הדבר הראשון שנדרש ממני הוא כנות. אני לא מדבר כעת על כנות מול המעסיק שלי או מול הרואה חשבון, אני מדבר על הכנות הבסיסית ביותר שקיימת: כנות שלי מול עצמי. להסתכל במראה, להביט לעצמי בעיניים ולשאול את עצמי מה לעזאזל לא בסדר, האם זה האישה או שזה אני. אם הבעיה היא באישה - אין לי נסיון בכך ואני לא יכול להמשיך הלאה מהנקודה הזאת, אבל אם הבעיה היא אני - אז דווקא יש לי מעט נסיון וכאן נכנסת לתמונה תכנית ההחלמה שמבוססת על הכנות, וההנחה הראשונית היא שאני הבעיה. לא אף אחד אחר בעולם.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

פרסם אותנו

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן