בשביל מה צריך את הצעד הראשון

חבר שאל בפורום בשביל מה צריך את הצעד הראשון?

'אסירותודה' ענה לו:

אנסה לתרום מעט מהחוויה שלי, ראשית כדאי להבדיל בין הכתיבה של הצעד לבין ההודאה בעל פה בחוסר האונים. בגלל מערכת הרמאות העצמית - ההכחשה - העוצמתית של מכורי למין ולתאווה בדווקא (אנחנו רשעים, אני כאן רק בגלל שזה חטא, זה רק 'תאבון מיני מוגבר' ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה על הסקסוהוליסטים באשר הם) נהגו בקבוצות ההחלמה להתמקד ולתת פומביות גדולה יותר, בצעד הזה באופן ספציפי.

לרעיון יש מספר סיבות, המרכזית ביותר ביחס לכתיבה כפי שהוסבר היא - לנפץ את מערכת ההכחשה, להפסיק להזין את השקר ולעמוד מול האמת שחור על גבי לבן, יש בכתיבה משהו מאוד מוחשי, אמיתי, איזשהו רגע אינטימי של האדם עם עצמו, בו הוא (עשוי שלא לנסות) לא מנסה לעשות רושם על איש, ולבחון את המציאות בצורה הכי זכורה שלה. לא פעם הייתי עד למכור שעשה לעצמו המון הנחות - הוא סיפר לעצמו (ושומעיו) על הביסל'ע  טייוו'ע, וכשנשלח לכתוב הוא פתאום ראה שחלק גדול מסדר יומו סבב לאַ ביסל'ע הזה...

חשוב להדגיש שהרעיון הוא לא לתאר את כל המעללים המיניים, זו לא תוכנית חיים שכאלה.. העיקר הוא שהאדם יהא מסוגל לכתוב (ואח"כ גם להודות בפני אנשים נוספים)  על הדברים שמייחדים אותו משאר בני האדם. לשים את הדגש מול מה הוא חסר כח. אתן לכם דוגמא ממני, תתפלאו, אבל כשנשאלתי מול מה אני חסר אונים התבלבלתי, לא ידעתי מול מה בדיוק אני צריך להודות בחוסר האונים שלי.

לקח לי זמן לבדל את עצמי מול העולם שם. להפנים את מהות האלרגיה - אני לא יכול לעצור. ברגע שפעלתי על תאווה פעם אחת אני חייב לפעול עוד פעם. לא תפסתי שכשאני מביט - לוגם - מתבונן - אני מפעיל מערכת שאין לי שום יכולת לשלוט במה שהיא מעוללת. רק אחרי שכתבתי, שחלקתי, שהוצאתי החוצה את כל דפוסי הפעולה יכולתי להבין שיש  אנשים שמסתכלים וזהו. שאצלי אין וזהו...

ועכשיו נעבור להודאה בחוסר האונים מול התאווה בעל פה - מה שכתבתי טוב ויפה, אבל אם זה נשאר על הנייר, אין בו תועלת רבה מלבד עטיפת דגים... (איזה כיף לכתוב אתזה...) כפי שכבר כאן נכתב לא פעם, לא עוזר לי לדעת שאין לי כח מול התאווה עלי להתנהג בהתאם וראו זה פלא, כשאני מודה בחוסר כח ומתנהג כמי שאין לו כח, אני פתאום מקבל אותו, בתחילה מהתחושה היא של משהו חיצוני שנכנס פנימה ועושה סדר בבלאגן, בהמשך התחושה היא של מקור כח פנימי רדום (הנשמה?!) המתעורר לחיים והמנווט הרחק ממחוזות התאווה. (כן, זו התעוררות רוחנית...)

לסיכום - הצעד הראשון הוא הדלק שמניע את הרצון לשינוי,  הוא הבסיס לכל השינוי שלי.

חבר נוסף שאל:

הייתי שמח אם תוכל להסביר את "ההתנהגות בהתאם" כיצד אני אמור להתנהג בהתאם?

'אסירותודה' ענה לו:

זה די פשוט, אדם הסובל מסכרת שמכניס מכל הבא ליד לפיו לא מתנהג בהתאם למחלתו... המשלים עם העובדה שהינו סוכרתי, המתנהג בהתאם למי ומה שהוא כן בודק מה נכנס לפיו.. כשם שאני מבין שחולה בדלקת ראות ההולך יחף ומקפץ בשלוליות מחמיר את מצבו כן חולה במחלת ההתמכרות הממשיך לפעול באובססיביות על מחלתו מקרב את...

אני חולה, יש 'מאכלים' המחמירים את מחלתי, שלוליות גדולות ועמוקות מלאות מים עכורים - הליכה 'על הקצה' בצמוד לתאווה, ריכוז עצמי, בדידות, כעס, בילבול, עייפות, רצון עצמי, גישת 'המגיע לי', אנוכיות, פחד, ויכוחים, רחמים עצמיים, בריחה מאחריות ועוד...

ויש כללים המאפשרים התנהלות תקינה של חיים סבירים  - התרחקות מהירה מכל התרחשות של תאווה, יציאה מהעצמי, פעולות הפוכות מהרצון, סדר יום, עקביות. אסירויותודה, תירגול אמונה וביטחון, תפילה, נתינה מתמדת, ועוד...

בתקווה שהועלתי ושיהא לכולנו בהחלמה.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן

להורדת מדריך התוכנית לחץ כאן