יש סיכוי שהחתונה תעזור לי להפסיק?

אחד החברים בפורום שאל:

זלמן, יש לי שאלה אליך, ואני חושב עליה כבר הרבה זמן.

אתה אומר שאחרי החתונה בעית ההתמכרות לא נפתרת ואפילו מחריפה. אבל איך זה הגיוני? אני מבין שהבעיה בטוח לא תיפתר ב100% כי בכל זאת יש התמכרות. אבל עדיין, אדם נשוי שמתמודד עם בעית ההתמכרות לתאווה, כך זה נראה לי, הרבה יותר קל לו. כי הוא יודע שהוא צריך להתאפק לתקופה מסויימת ואז הוא יכול להיות עם אישתו! הוא מתאפק נניח, שבועיים, ואז יש לו זמן להיות עם אישתו.

אדם לא נשוי, מתאפק שבועיים, ואחריהם יש עוד שבועיים, ועוד שבועיים ועוד זמן לא ידוע! לאדם הנשוי יש הרבה יותר מוטיבציה ורצון. כי בכל זאת, יש לו את אישתו שהוא מחוייב לה. וגם היא נמצאת שם בשבילו כדי להיות איתו בזמנים שמותר להם.

אז...אולי הנשואים לא פותרים את הבעיה לגמרי, אך בהחלט יכולים לעזור.

זלמן הגיב:

לעניות דעתי, נקודת התשובה נעוצה בהבנה מהי ההתמכרות ואל מה אני מכור. גם אני חשבתי כמוך שאני מאונן או צופה בפורנו רק בגלל שאני לא נשוי, וברגע שאתחתן הכל יהיה בסדר, אבל לא הבנתי שההתמכרות שלי לא שייכת בכלל לשאלה האם אני נשוי או לא. אני מכור לתאווה מה שאומר שגם אם אני נשוי באושר, אז אני ממשיך לחפש עוד ועוד תאווה ואף פעם לא מסתפק במה שיש לי.

אתה מציין את השבועיים בהם האישה מותרת לבעלה לעומת השבועיים האסורים, אז יש לי חדשות בשבילך. אצלי (וכמובן זה יכול להיות שונה בנקודה הזאת אצל כל אחד) דוקא השבועיים בהם אשתי אסורה הם קלים יותר עבורי, כיון שהתאווה כולה היא מחוץ לתחום. לעומת זאת כאשר אשתי מותרת ואני מזין את התאווה, אז למרות שהתאווה מוזנת בהיתר גמור, אבל זה לא משנה לענין ההתמכרות, ואלו הזמנים בהם התאווה פורצת יותר מתמיד. יתירה מכך, דוקא בגלל שאני כבר עובר לראש של תאווה ותשוקה, אז אני יפול הרבה יותר נמוך והרבה יותר מהר. כי ברגע שטוב לי עם אשתי, אז השלב הבא של ההתמכרות הוא לא להגיד לי "יופי, עכשיו הכל בסדר", אלא בדיוק הפוך. אם טוב לי עם אשתי, בטח יהיה לי הרבה יותר טוב עם הפנטזיות.

ובמילים אחרות: התאווה לא מחפשת שאני ישביע אותה, ממש לא. זה נכון לגבי אדם רגיל שלא מכור. אצלי התאווה מחפשת רק דבר אחד: עוד תאווה.

ולכן אחרי החתונה לא רק שהמצב לא נהיה יותר טוב אלא הוא מחמיר. כיון שאחרי החתונה פתאום נפתחות בפניי אפשרויות נוספות לתאווה, ופתאום דברים שלפני כן היו בפנטזיה הם היום כבר דברים בסיסיים ואז התאווה ממשיכה כדי לעבור גבולות נוספים שלפני כן לא הייתי חולם שאני יכול לעבור אותם.

אתה מציע שאדם שיש לו תאווה יתאפק שבועיים ואז יהיה עם אשתו. אם אני יהיה עם אשתי כדי לספק את התאווה של ההתמכרות שלי, אז אני משתמש בה כחפץ מיני או גרוע מכך כמכשיר לאוננות. אבל החמור יותר מזה הוא שכאשר אני יעשה את זה, לא רק שזה לא יספק אותי, אלא מיד אחר כך ארצה לממש פנטזיה נוספת, והתאווה בנתיים רק התגברה. נתתי עוד דלק לתאווה, ואז אין לי שום אפשרות לכבות את השריפה.

וכדי להבין את הכל נדבר על אדם שמכור לאכילה. בשונה מאדם רגיל שרעב, האדם שמכור לאכילה לא חושב שהוא יפתור את הבעיה שלו כאשר הוא יאכל... להיפך, כאשר הוא אוכל הוא במצב סיכון גדול יותר, כיון שהוא כבר נמצא ליד הצלחת עם האוכל, וקשה מאוד להבדיל מתי הוא אוכל כדי להשביע את רעבונו ומתי הוא אוכל בגלל התקף תאווה שלא קשור לאוכל, אלא קשור לעובדה שהוא לא יכול לעצור את עצמו. אתה מבין מה קורה? יש כאן פרדוקס: דווקא מי שלא נשוי, באופן עקרוני יכול יותר בקלות להבין שהתאווה היא דבר בעייתי ולמגר את ההתמכרות. אבל האדם הנשוי נמצא בבעיה: איך הוא מבדיל בין התאווה לבין הצרכים הפיזיים והרגשיים הטבעיים שלו?

דבר אחד ברור: מכור לאכילה שמנסה להפסיק את ההתמכרות שלו על ידי זה שהוא אוכל - הוא בבעיה. וגם אצלנו זה לא שונה: מכור למין שמנסה להפסיק את התאווה שלו על ידי שהוא מתחתן - הוא בבעיה גדולה. עם החתונה מגיעות יותר בעיות, לא פחות.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? אפשר לקרוא את כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן

להורדת מדריך התוכנית לחץ כאן

אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה