שני עולמות

ד' כותב:

הגענו לפרק 4 בספר הגדול, פרק שנקרא "אנחנו האגנוסטיקנים". בפעם הראשונה שקראתי את הפרק הזה, ממש הרגשתי עלבון וחשבתי שזה פשוט בזבוז זמן, לקרוא דבר כזה. איזו חוצפה יש להם – ולספונסר שלי – אפילו לרמוז שאני, יהודי דתי מאוד, שומר תורה ומצוות, תומך במוסדות תורניים, גזבר הכולל – צריך לקרוא את הפרק הזה! חשבתי שאני יכול בשקט לדלג עליו. איך אוכל אי פעם להטיל ספק בקיומו של אלוקים?

אבל אז התחלתי לחשוב. התחלתי לחשוב על המחלה שלי, ועל כמה שאני מרוכז בעצמי ומניפולטיבי, וכמה אני נוטה לכעוס כשדברים לא קורים על פי רצוני – וקלטתי שלמעשה, אני חי בשני עולמות.

עולם אחד מלא באלוקים – העולם הדתי שלי. אני מתפלל שלוש פעמים ביום, אומר ברכות לפני האוכל, לובש טלית ותפילין. העולם הזה מלא בפעולות שנובעות מהיותי אדם דתי, ולמתבונן מהחוץ לא יהיה כל ספק בכך שאני אדם דתי.

אבל מה לגבי העולם השני שאני חי בו? הממלכה הפרטית שלי – שבה אני השליט, ואם מישהו מתנהג שלא כשורה, הוא ננזף חמורות? העולם הפרטי הזה שלי מלא תענוגות אישיים, ובו כל האנשים וכל הדברים מתקיימים בשביל לשרת אותי.

בעולם הפרטי שלי, יש כל כך הרבה ממני, שאין בו שום מקום לאלוקים!

בעולם הפרטי שלי אלוקים לא קיים, והידע שלי על החיים נובע כולו רק מתוך חוויות החושים. אני המרכז בעולם הזה. למעשה, העולם הזה הוא אני!

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? אפשר לקרוא את כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן

להורדת מדריך התוכנית לחץ כאן

אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה