סיפור מופלא של אהבת ישראל

ר' שיתף:

אתם יודעים, טבלת 90 הימים מאוד משמעותית בשבילי. אני באמת חושב שהיא חשובה מאוד. כשרק הכרתי את GYE והתחלתי להיכנס לטבלה, לא האמנתי שאצליח לשרוד אפילו יומיים רצופים. הייתה כל כך חלש, שקשה להאמין. עברו שנים מאז שבכלל ניסיתי להישאר נקי.

הקיץ יצאתי לחופשה, וחשבתי שאתן לעצמי עוד הזדמנות. כשהפסקתי לעשן, זה התחיל בחופשה של שבועיים, שבה לא עישנתי אפילו סיגריה אחת. אז חשבתי שאם אשרוד את החופשה בלי לצפות בחומרים לא ראויים ובלי להוציא זרע לבטלה, אנצח גם את העניין הזה. ובכן, כעבור ימים ספורים מצאתי את עצמי נדחס לשירותים עם המחשב הנייד, מקלל את עצמי ומאבד אמון בעולם. זה קרה בקיץ האחרון. באמת לא נותרה בי תקווה. הייתי מיואש.

ואז יום אחד מצאתי את אתר "שמור עיניך" בשעה שחיפשתי ברשת עוד אתרים אסורים. האתר הזה הוא מגדלור של תקווה בים של אבדון. אות קטן... ביפ-ביפ-ביפ... קטן וחלש, אבל קיים, מאיר וקורא לנשמות האבודות. אז הלכתי בעקבות האות ונכנסתי לטבלת 90 הימים והיא הפכה להיות מאוד משמעותית בחיי. קראתי הרבה באתר ובפורום, והתחלתי לוותר על התאווה. קודם לכן, הייתי עסוק במחשבות על תאווה כל הזמן: בישיבות בעבודה, באוטובוס, ברחוב, ואפילו בזמן לימוד ותפילה. גם כשהייתי עם אשתי, הייתי מפנטז... ואת כל זה שיניתי למען הטבלה. ידעתי שאם אני רוצה להישאר בטבלה, אני מוכרח להפסיק את התאווה. ולפעמים הייתי צריך לעשות מאמצים אדירים בשביל לעבור עוד יום קשה ולהישאר בטבלה. אבל ככל שנשארתי ועבדתי על ההימנעות מתאווה, הייתי צריך להתאמץ פחות. וגם כשעזבתי את הפורום לזמן מה, עדיין התמדתי ובאתי לעדכן את הטבלה מדי יום. את זה הייתי מוכרח להמשיך. עד כה עברתי שלושה מחזורי נידה, שהיו קשים. עדיין קשה לי יותר בתקופות האלה. אבל אני ממשיך לצעוד, ואני משחרר את התאווה. אני פשוט לא חושב על הנושא. ואם מחשבה כזאת עולה, אני מגרש אותה, אם בעזרת תפילה, בדיחות או כל דבר אחר – אני לא מאפשר לה להישאר ולצמוח ולגדול. ההגעה לראש הטבלה הייתה חלק כל כך גדול מהשינוי בחיי. ראיתי את המספרים מתקדמים והולכים ומתקרבים ל-90 וזה היה כל כך חשוב לי! אז הגעתי ל-76 ויש לי עוד שבועיים עכשיו...

ואז ר' הפיל את הפצצה. למען אחד החברים הנאבקים, הוא הסיר את עצמו מהטבלה ביום ה-76, ונרשם מחדש כנקי 4 ימים, כדי לטפס בחזרה במעלה הטבלה ביחד עם החבר הנאבק. על כך הוא כתב:

אז ככה: הצטרפתי אליך כדי ללוות אותך בקצב שלך, ואנחנו נטפס בטבלה ביחד. בכל יום שאתה תעדכן, גם אני אעדכן – וגם להפך, חס וחלילה. עד שנגיע, ביחד, ל-90 יום. אני באמת באמת רוצה לטפס בחזרה למעלה, אז קדימה. בבקשה, בלי נפילות. כל יום בפני עצמו, חצי יום, אם צריך... כאן... עכשיו...

בהמשך, ר' לקח על עצמו גם להוסיף תרומות ל-GYE על כל שבוע של הצלחה, וגם לצום כדי לבקש מהשם עזרה ותמיכה. הוא כותב:

אני מתפלל שהשם יראה את השומן והדם שאני מאבד בצום כקורבן על המזבח, ובעזרתו יקל עליך להגיע ל-90 יום... מי ייתן שהשם יהיה בעזרנו.

רק להיום

איך בעצם הגעתי לפה? למה הנני פוסע את 12 הצעדים?

כי נמאס לי! כי איבדתי שליטה, אין לי שליטה על שום תחום בחיים, לא ידעתי מתי אני אוכל מתי אני יושן, לא היו לי בלמים, חוטף ואוכל, חוטף ומשתמש בתאווה, כמו על הקרוסלה בגן השכונתי. כשההשתוללות גברה עברתי לקרוסלת הענק של הלונה פארק האזורי, השתדרגתי לקרוסלת תאווה יותר ענקית, ככה הסתחררתי עוד ועוד, מסתחרר סביב עצמי מתפלש בתענוגי מגעה המסחרר של תשוקתי ליופי, חיפוש אינסופי של תאוות בשרים מסחררת דרדרה אותי עד, עד שנפלתי על רצפת השיש חסר אונים מרוב סחרור, אבל מכיוון שהתרסקתי לתוך הרצפה לא הייתה לי ברירה, חייב הייתי לשכך כאבי, להרגיע את יסורי, אז מחוסר ברירה חזרתי לצרוך עוד קצת סם, רק קמצוץ של סם התאווה! הו כמה שזה מרגיע, זה כל כך מלטף, כל כך מפתה, ואז, בפתאומיות אני מוצא את עצמי חזרה על הקרוסלה, מתחיל לאט, מסתובב סביב עצמי, המהירות גוברת והנה הסחרור הדרדור חוזר אלי...

והופ אני עוד פעם על רצפת השיש מתרסק, כואב, מתייסר, מתפתל, חסר אונים, וחוזר חלילה...

שנים על גבי שנים עובר מקרוסלה לקרוסלה, משתדרג לסופר קרוסלות, מהטובים ביותר, קרוסלות בינלאומיות,הסחרור עולה הדרדור גובר ואני מסתחרר, מסחרר את האהובים עלי מכל, מסתחרררררררררר מסחרררררררר, נופל עמוק יותר ואז ההתרסקויות כואבות יסורי תופת!

בחסדיו האינסופיים של בוראי הכל יכול במהלך אחד מהקרוסלות הסתחררתי ונפלתי רק על אדמת חול, כן, נפלתי על שמור עיניך!!! על האתר הנפלא הזה, על 12 הצעדים, התחלתי לפסוע, להשתחרר, לשחרר, להיכנע!

אני עוד בתחילת דרכי כך שאני לא יכול להאריך בתיאור ההחלמה, אבל רק להיום בעזרת הבורא הנני נקי, רק להיום! יש פה חברים עם רקורד מרשים של החלמה של שנתיים, של 5 שנים וכו', ואני לא מקנא בהם, בגלל שרק לפני כמה ימים נפלתי מהקרוסלה..זכרונה הטרי של סחרור הקרוסלה עוד צרובה עמוק בתוכי ודווקא לכן יש לי סיכויי להחלים, להצליח להישאר נקי היום! רק היום!

אבל,כל יום שעובר הסיכון גובר. אולי עדיף שלא אספור כמה ימים של נקיות צברתי בהחלמתי, הרי עם כל יום של החלמה זכרונות הקרוסלה מתעממות, נשכחות. סחרורה המדרדר נמחקת מתודעתי ורק צבעיה העזים המושכים וקורצים עוד טריים. ולכן, הסיכון שאתפתה לחזור על הקרוסלה גדל והולך עם כל יום נקי שחולף, אז אולי אם לא אספור צבירת ימי נקיון אשאר יותר קרוב לזכרונה הצורב של הסחרור.

מוגש כחומר למחשבה לכל אלו שרק התחילו...

בהתחלה של החלמה

מחלים מתחיל

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? אפשר לקרוא את כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן

להורדת מדריך התוכנית לחץ כאן

אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה