ככה הרגשתי כשגיליתי שאני מכור

תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר, אבל מעולם לא הצלחתי להבין מהו הדבר הזה. אני זוכר לילה אחד, הייתי בערך בן שלוש עשרה ואחרי האוננות הרגשתי רע. בלי לקרוא את מדריך השבועות של שמור עיניך, פשוט נשבעתי שלא אאונן יותר לעולם. השקעתי הרבה מחשבה וניסיתי לגייס את כל כח הרצון שהיה לי כדי להפסיק, אבל כאשר בלילה שלאחריו אוננתי שוב - הרגשתי אבוד. הרגשתי שאני לא יכול לעמוד בפני עצמי ולא הבנתי איך זה קורה. אמרתי לעצמי שלא אלך לישון עד שאמצא את הדרך להפסיק לאונן. התהפכתי במיטה מצד לצד ואני מנסה בכל כוחי למצוא עצה שתעזור לי להפסיק לאונן, אבל לשווא. בסוף נרדמתי, ובלילה שלאחריו כמובן - אוננתי שוב...

זהו, ידעתי שלא משנה מה אעשה, בסופו של דבר אמצא את עצמי שוב בדיוק באותו מצב. מאז עברו הרבה מים בירדן, ומה שהחל כאוננות חצה המון גבולות שלא הייתי מאמין שאחצה אותם.

היה כמובן את החתונה שהייתי בטוח שתביא סוף לטירוף, אבל למרבה הצער רק הזינה את התאווה וגרמה לכל השנים של לפני כן להתבייש בכך שבכלל חשבתי שהם איומות. והיה כמובן את ההתפתחות הטכנולוגית שהפכה הכל לא רק לזמין וקל, אלא גם דאגה כל הזמן להגביר את הרמה של התאווה לתמונות חושפניות יותר, לפנטזיות גרועות יותר וכן הלאה.

ובמשך כל הזמן הזה, ידעתי שמשהו לא בסדר. הבנתי שלא כולם כמוני, למרות שניסיתי לשכנע את עצמי שכולם עושים את אותו דבר. הבנתי שזה לא הגיוני שאני לא יכול לעצור את עצמי גם כאשר אני מסכן את כל מה שיש לי בחיים (והיה לי הרבה מה להפסיד). ידעתי שמשהו לא בסדר אבל לא ידעתי מה. הרי הדחף המיני הוא דחף טבעי. לא הבנתי למה אחרי שיש לי "פת בסלו" ואני נשוי באושר, אני עדיין מגיע לזבל הנורא הזה, מה חסר לי בחיים שאני מוצא את עצמי פעם אחרי פעם באותה סיטואציה, ואחר כך נשבע שזאת הפעם האחרונה (שבועה שהחזיקה מעמד זמן מועט ביותר).

בסוף הגעתי לתחתית. וכאשר התרסקתי, הלכתי לפסיכולוג שאמר לי את הדבר הכי נורא שיכולתי לשמוע אבל באותו זמן זה היה הדבר הכי נפלא ששמעתי במשך שנים ארוכות בחיים שלי. הוא אמר לי שאני מכור למין ולתאווה. זהו, סוף סוף אני יודע מה קורה איתי. אני מבין שאני שונה כי התמכרתי לתאווה. הרגשתי כמו חולה אנוש שהולך מרופא לרופא ומחפש מזור למחלתו אבל כולם אומרים לו שהם לא יודעים במה הוא חולה, ולפתע אחרי שנים מישהו מגלה את המחלה שלו. נכון, המחלה היא מסוכנת מאוד, אבל כאשר יודעים מהי המחלה - אפשר לרפא אותה. כל זמן שלא ידעתי במה אני חולה - לא היה לי סיכוי נגד ההתמכרות.

ריכזו עצמי

מאת: הרב משה ארז דורון

"כי האדם, בעת שהוא יוצא לעולם, עדיין אין לו שום זכות שיצא לעולם ואזי הוא בבחינת מקבל, שמשם אחיזת העצבות והדין, שמשם אחיזת הערלה, שהוא בחינת פגם הברית. כי מקודם לזה לא היה בגדר אדם כלל" (ליקוטי הלכות העושה שליח לגבות חוב ב' אות י"א)

שוב אני כה קטן. עוד לא יצאתי לאוויר העולם. דומה בעיני שכל מה שמקיף אותי נברא רק לצרכי, להנאתי, לתענוגי. בלי להבין איך זה קורה אני שוב גר בארץ אין בה איש. בכל מקום אני רואה רק את השתקפותי. מה שעובר מולי הוא רק צילי. מה שמדבר מפי הוא רק כפילי. כשמשעמם לי אני מייצר דרמות וממנה אחרים למלא את תפקיד הבוגר שאני מסרב לקחת. לא צריך לומר להם דבר. אני פשוט נהיה נורא מסכן וחלש. ואז אני גונב את דעתם, משחק באהבתם, משתמש בליבם, שלא בידיעתם. אני רוצה רק לקבל כל הזמן. חיה בדמות אדם.

למה אני לא יודע מה זה להתקרב בלי לשלוט, ובלי להיות נשלט?

כי בתוכי יש עדיין ילד קטן.

ילדי המקודש, כל מה שחיפשת זה אצלי, זה אני. תיקון העולם מתחיל בתיקון שלי וזאת היא תפילתי: "ריבונו של עולם, עזור לי להיות בשביל הילד הזה מה שאיש לא היה בשבילו. עזור לי לתת לו מה שלא נתנו לו".

אני רואה את הדברים הכי חמורים על עצמי ואני מאושר, כי אני רוצה את האמת. והאמת היא שמתחת לדברים הרעים יש אותי באיבוד הכרה מרוב תת תזונה של חוסר אהבה. מה שאני חווה זה רק ערלה. זה רק חולצה לא נקייה שאני לובש. זה ביזיון מאד גדול להשליך את השקרים והעיסוק המתמיד בעצמי. אבל כשאני מקבל את הביזיון הזה באהבה ורוצה להיות באמת - אז אני מתנקה.

"כי אלו הבגדים הצואים הם מונעים אותם מלחזור לקדוש ברוך הוא, והם מפסיקים כמו נהר המפסיק, שאי אפשר להלוך דרך אותו הנהר. ועל ידי שמפשיטין ומשליכין מעליהם הבגדים הצואים, נתבטלים כל המניעות והמסכים המבדילים בינם לבין הקדושה" (ליקוטי מוהר"ן תורה י"ד)

ריבונו של עולם, עזור לי להפשיט את בגדי ילדותי. אין לי עוד מקום בלב להתפלש בבגדים צואים. אני מבקש למצוא וללבוש את בגדי מלכותי הטהורים.

עד עכשיו הייתי ערימה של שקרים ונגעים. אבל זה לא אני. אני רוצה להיפרד מהטוב שהמצאתי לעצמי ולהפסיק לזהם את תוכי המקודש ברחמים עצמיים. תחתיהם אני אחשוף את כוחותיי האמיתיים. אני אמול את כל עורלתי בכל הסכינים. אני אפתח בתוך תוכי מקום אין סופי לחיים.

"וכשנעשה האדם על ידינו נתבטל בחינת מקבל ונתבטל העצבות ועי"ז נתבטל הערלה בשורשה ואזי נתגלה הברית...".

מבקש להתבטל אל הטוב שברא אותי ולאפשר לו למלוך . דרכי, ובי, על כל מי שתלוי בי, יתפלשו רחמיו האין סופיים. דרכי, ובי, תתגלה מלכותו, מלכות כל עולמים. בזכות וכוח צדיק חונן ונותן, בזכות וכוח כל הצדיקים הקדושים והאמיתיים, מבקש גם אני להפוך למה שנודעתי מקדם - צינור לחסדי הבורא, כלי טהור לחיים.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? אפשר לקרוא את כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן

להורדת מדריך התוכנית לחץ כאן

אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה