הפחד מחשיפה
חבר כתב בפורום:
האם ישנו אפשרות להחלמה גם בלי לכתוב ולפרסם את הפרטים וכן לא להשתתף בפורומים פתוחים במעמד שלי זה בלתי אפשרי לחלוטין אם משהו יכול לייעץ בענין אודה לו מאד. יש לציין שאני לא מכור כבד ולא הייתי אף פעם עם משהו אחרת וכדו' אבל בכל זאת אני מרגיש חוסר אונים.
'סוד הכניעה' כותב:
מצד אחד אני ממש ממש מבין אותך, כי אני נמצא בדיוק במקום שלך, אבל מצד שני אני גם מאוד מאוד לא מסכים איתך.
אני מסכים איתך כי הפחד המשתק הזה מפני חשיפה הוא באמת גדול ונותן את התחושה שזה "בלתי אפשרי לחלוטין", ובפרט אצל מי שנמצא במעמד כזה או אחר, אבל לא רק. כל אחד מאיתנו יש לו אחריות כלפי עצמו, כלפי המשפחה שלו, כלפי הקהילה שלו וכן הלאה.
ברור שאבא סקסוהוליסט זה לא משהו שרץ טוב מידי בשידוכים, וגם עובד מכור למין לא נשמע טוב בקורות חיים. ואם אני צריך למסור שיעורי תורה ולהיות חזן בימים הנוראים - זה בכלל קטסטרופה. יש בינינו סופרי סת"ם, שוחטים, ר"מים בישיבות, מלמדים בתלמודי תורה ומה לא. לאף אחד מאיתנו לא יהיה פשוט אם הסיפור שלו ייחשף בראש חוצות, וההשלכות של זה אכן בעייתיות מאוד.
ובכל זאת, אנחנו מגיעים להחלמה, מספרים את הסיפור שלנו, חושפים את עצמנו בפני אחרים והופכים לפגיעים, וכל זה בהכרה מלאה ומתוך מודעות בדיוק לאן אנחנו מכניסים את עצמו.
למה אנחנו עושים את זה? כי החיים חשובים יותר מהכל, ואם אני רוצה לחיות - אין לי ברירה אחרת. אני לא אומר שאין דרך אחרת להחלים, ובודאי שלא אומר שאנחנו מחזיקים באיזה מפתח סודי ויחיד לשער ההחלמה, אבל עבורי באופן אישי כל שאר הדברים נכשלו וזה היחיד שהצליח, אז אני נאחז בזה כמו טובע הנאחז בקש.
ואתה יודע מה, כשאני מול התאווה, אני לא אומר ש"במעמד שלי זה בלתי אפשרי לחלוטין", אלא פשוט נופל בצניחה חופשית. וגם הידיעה שיכולים לתפוס אותי (וכבר היו דברים מעולם) לא עוצרת אותי, כי המחלה הרבה יותר חזקה ממני. אז אני לא עושה שום דבר מיוחד אלא פשוט עושה את אותם דברים שעשיתי במחלה, ומסתכן באותם סיכונים שהסתכנתי במחלה.
ואם בכל זאת יקרה משהו? בשביל זה יש אלוקים שאני סומך עליו ויודע שהוא דואג לי ורוצה רק בטובתי.
ולסיום נקודה קטנה על הענין של "מכור כבד - מכור קל". ישנו שאלון מפורסם של 20 שאלות לפיו ניתן לקבוע אם אני מכור. בקבוצה שלי קוראים אותו לפעמים וכולם עונים ביחד לפי השאלות. השאלה האחרונה היא: "האם נעצרת על ידי המשטרה בגלל ההתנהגות המינית שלך"?, ועל שאלה זו עונים כולם במקהלה: "עדיין לא".
יש כאלו שחושבים שזה איזו בדיחה נחמדה, וגם לי לפעמים עולים הרהורים מוזרים כאלו לראש ש"לשם לא הייתי מגיע בכל מקרה", אבל כשאני מספיק כנה עם עצמי אני יודע שזה קשקוש וזה רק שאלה של זמן, כי ברגע שאני כבר מחליק במדרון - שום דבר לא יכול לעצור אותי. הרבה גבולות חשבתי שלא אעבור, אבל המציאות היא כמו שאומר הביטוי - לקו האדום יש רגליים.
בשבוע האחרון השתתף חבר בקבוצה, וסיפר שלפני שלושה שבועות הוא נעצר על ידי המשטרה בגלל ההתנהגות המינית שלו וכעת הוא עומד לפני משפט. אתה בודאי חושב שמדובר על איזה עב"ם עם קרניים, פושע מלא קעקועים, או מסומם מסטול וחסר בית. אבל לא, מדובר על אברך חרדי יקר ועדין - אבל חולה.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן.
