לכל החיים?
חבר כתב בפורום:
באחת השיחות הטלפוניות שמעתי חברים מדברים על התמודדות. אני לא מבין אנשים נקיים 500 ומשהו יום ואתה שומע על מאבקים יום יומיים.
לא רוצה לחיות כזה. לא רוצה לחיות כל חיי במאבק תמידי בזה. לא רוצה להיות עסוק בזה כל חיי. למה אי אפשר להיות כמו כולם-נופל פעם בשבוע והחיים ממשיכים?
'סוד הכניעה' כותב:
חבר יקר,
אם אתה מסתובב כאן קצת, בטח שמעת על "הספר הגדול" (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות). בסוף הספר הזה, יש סיפורים של אלכוהוליסטים שהחלימו בזכות התכנית. בגירסא העברית רוב הסיפורים לא תורגמו, אבל בגירסא המקורית יש שם סיפור של החבר השלישי שהצטרף לאלכוהליסטים אנונימיים (על ידי שני החברים הראשונים, ביל וו, וד"ר בוב).
הנה קטע מהסיפור:
...שאלתם הבא היתה: "אתה יכול להפסיק ל-24 שעות, נכון?. אמרתי: "כן, בטח. כל אחד יכול לעשות את זה ל-24 שעות". הם אמרו: "על זה אנחנו מדברים. רק 24 שעות בכל פעם". זה בלי ספק הוריד משא כבד מלבי. הרי בכל פעם שאתחיל לחשוב על שתיה, אחשוב על השנים הארוכות והיבשות שלפניי בלי טיפת משקה. אבל הרעיון הזה של 24 שעות - שזה תלוי בי מכאן והלאה - עזר לי מאוד.
אתה מבין, הוא לא באמת רצה לחיות כל החיים בלי אלכוהול, אבל הוא הסכים לקחת את זה בחתיכות קטנות. בלי העצה הזאת - הוא היה מצטרף לרשימה הארוכה והבלתי נגמרת של אלכוהוליסטים שמתו כתוצאה מהמחלה חשוכת המרפא הנקראת אלכוהוליזם. אחרי שהוא קיבל את העצה וקיבל על עצמו את תכנית הפעולה שהוצעה בפניו, הוא קיבל במתנה חיים טובים ומאושרים מאוד.
אספר לך על עצמי. זכיתי בחסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו - לנקיות במשך 776 ימים, וזה נס ארוך ונפלא ומתמשך. האם זה אומר שאין לי התמודדויות? ברור שיש לי. אבל בשיא הכנות אני יכול לספר לך, שהרגעים הכי גרועים היום, הם הרבה יותר טובים מהרגעים הכי טובים שהיו לי בעבר. אז האפשרויות שנותרו לי הן מאוד פשוטות: א. לא לקבל את המחלה ולא את ההחלמה, ואז להמשיך לסבול. ב. לקבל את המחלה ואת ההחלמה ולהתחיל לחיות.
ועוד משהו: הקטע של "לא רוצה" - לא ממש עושה רושם על אף אחד. גם מי שחולה בסרטן יכול לכתוב כל היום שהוא "לא רוצה" להיות חולה בסרטן, אבל זה ממש ממש לא יעזור לו. לעומת זאם אם הוא יפנים את העובדה שהוא חולה ויגש לרופא אז לפחות יש לו סיכוי. נכון, התהליך לא יהיה קל ולא פשוט, והוא גם לא באמת ייגמר עד שהוא ייגמר, אבל בתכל'ס - זה הכי טוב שהוא יכול לעשות עבור עצמו. לרקוע ברגליים ולצעוק - לא יעזור לו.
ויש עוד ענין אחד. עד כמה שאני מבין, אין לי שום שליטה על העתיד. אני לא באמת יודע מה יהיה עוד חמש מאות ימים (ולא בטוח שבכלל אגיע לזמן הזה). אז לדאוג היום על משהו שאין לי שליטה עליו הוא חסר כל הגיון. אלוקים לא נתן לי שום אפשרות לשנות את העתיד, בין אם אני רוצה ובין אם לא. אלוקים נתן לי את היום ואת היום בלבד, ובהם בלבד עליי להתמקד.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן
