איך מתחילים בכלל?
חבר חדש כתב בפורום:
בתקופה האחרונה אני מתחיל הבין שאני מכור לזה. אחרי נפילה (קרי, צפייה בתכני פורנו ובד"כ גם אוננות) אני מרגיש ממש רע. אני מרגיש ויודע שאין לי שום רצון לראות את הדברים האלה כלל או לאונן. יש לי אישה נפלאה והיא די והותר עבורי. אני לא מצליח להגדיר לעצמי מדוע אני מוצא עצמי בשעות לא שעות ובמצבים לא מצבים פותח את המחשב (פרק הטלוויזיה נגמר לפני כמה שנים טובות, עכשיו זה רק מחשב), מקיש בגוגל איזה חיפוש לא צנוע בעליל ונשאב לשעה ארוכה של שיטוט בין תכנים אסורים (סרטי פורנו וכד'), עד שבד"כ מה שמסיים את זה זה שז"ל.
זה אסון! זה שואב לי מאות שעות שיכולתי לנצל לתורה או סתם לשינה. זה דופק לי ממש את העבודה. אני מת לצאת מזה, אבל שנים של החלטות "זהו , לא אעשה את זה יותר" - פשט לא קידמו אותי לשום מקום. אני רוצה עזרה.
אני לא מיואש - אבל הכי קרוב לזה שאפשר להיות.
זה איסור נוראי ויותר גרוע מזה זו העובדה שאני לא שולט על זה. למרות שאני אומר לעצמי שאין לי שום רצון לעשות את המעשים הללו - אני מוצא עצמי עושה אותם.
'סוד הכניעה' כותב:
שלום חבר וברוך הבא. הגעת למקום הנכון.
אני מאוד מתחבר לדברים שלך, בעיקר לנקודה האחרונה שאתה כותב, אם כי - אני הייתי כותב אותה קצת יותר בחריפות, אבל הרעיון הוא עדיין אותו רעיון. השאלה המרכזית היא: למה להפסיק? אם אני רוצה להפסיק כי זה אסור נטו - אז קרוב לודאי שזה לא יעמוד במבחן המציאות. לא בגלל שאני לא רוצה ולא בגלל שלא אכפת לי ממה שאלוקים אסר עליי, אלא כיון שאני מכור, וזה אומר שזה יותר חזק ממני, ולא מספיק רצון (חזק ככל שיהיה) כדי שאוכל להיגמל מכך. אם אני רוצה להפסיק כי רע לי - זה כבר משהו אחר.
למה שיהיה לי רע לצפות בפורנו ולאונן? על זה ענית יפה. כי זה נגד רצוני. לשאול למה אני לא רוצה לעשות משהו שהוא נגד רצוני זה כמו לשאול מה רע בלהיות בבית כלא. לכאורה לאסירים יש אוכל, מקום לישון, הרבה זמן פנוי, אין צורך לעבוד קשה וכן הלאה - אבל הם לא חופשיים. כשאני מכור - אני אסיר בכלא (או עבד).
אני רוצה להפסיק כי זה רע לי. נקודה. יש לי חיים אותם אני רוצה לחיות ואני לא יכול לעשות את זה כיון שההתמכרות לוקחת לי את כל מה שיש לי. ההתמכרות היא למעשה במקום הראשון, למרות שזה לא נראה כך כלפי חוץ.
ויש עוד נקודה שהתחברתי אליה. אתה כותב שאתה הולך ומפנים שאתה מכור, וזה דבר גדול מאוד. תראה, אני כאן קצת יותר משנתיים, וראיתי המון חברים שהגיעו וסיפרו בדיוק את הסיפור שלך, ממש מילה במילה. רבים מהם באמת קיבלו את הפיתרון שהציעו להם, והמון מהם נמצאים בשלבים כאלו ואחרים של החלמה. אבל יש גם הרבה שלא. יש הרבה שבאו, צעקו הצילו - ונעלמו. אני לא באמת יודע למה, אבל עבור חלק מהם זה בודאי היה בגלל שהם לא הסכימו להודות בכך שהם מכורים. הם ניסו להוכיח שהם יכולים להצליח לבד.
אז מה הלאה? עוד החלטה של "הפסקתי"? הרי אתה יודע טוב מאוד שזה חסר סיכוי. לכן, עיקר השאלה היא האם אתה מוכן לשינוי כיוון באופן מוחלט, ממש מאה שמונים מעלות. אם כן - תוכל למצוא כאן הרבה חברים שיספרו לך איך הם עשו את זה, ומה השינוי שהתרחש עבורם. אספר לך מעט על עצמי: מהיום שבו הבנתי שאני חסר אונים מול התאווה ושאבדה לי השליטה על חיי - אני נקי. זה נס. אין מילים אחרות להסביר את זה, אבל יש תכנית פשוטה שעשיתי כדי להחזיק את הנס הזה.
אם אתה מעוניין - התכנית הזאת כאן, בהישג ידך. כעת זה תלוי בך.
לקריאת התגובות בפורום לחץ כאן
