הפחד מעצמי
חבר כתב בפורום:
שלום לכם, אני מבולבל לגמרי, היום ב"ה אני חוגג 80 יום - ועכשיו, אני לבד בבית וממש נלחם בעצמי,
קיבלתי את החיים שלי בחזרה, אני יותר מאושר, אישתי יותר מאושרת, אני מספר לה הכל, היא מכירה את הפורום הקדוש הזה.
ובכל זאת, הדאגות, והטרדות, והמחשבות של היומים הביאו אותי לחשוב שרק באוננות אפשר לחלוטין לשכוח, לחלוטין להתפרק. כבר לא יודע מה לעשות.
'סוד הכניעה' כותב:
שלום חבר יקר,
טוב לקרוא על השינוי שאתה עובר. זה בהחלט חסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו. יש המון דברים שנראים לנו פשוטים וקלים, אבל הם לא. מספיק לראות כמה חברים רשומים יש בפורום וכמה מתוכם נמצאים כאן לאורך זמן, כדי להבין כמה זה נס עבור כל מי שממשיך בהחלמה. גם אישה שלא זורקת אותי מהבית זה חסד ומתנה מאלוקים, אין דרך אחרת להסביר את זה. הרי אם המקרה היה הפוך - אשתי כבר מזמן היתה מחפשת לעצמה תעסוקה אחרת.
ואחרי כל הניסים, יש כמובן את הנס הגדול מכולם: יום אחד נקי נוסף - היום הזה בכבודו ובעצמו. כשאתה כותב על שמונים יום, זה כבר נס כפול נס כפול שמונים, אז על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, שהביאנו להחלמה, ונשותינו לא זרקו אותנו מכל המדרגות, ואנחנו נקיים היום, וגם אתמול וכו' וכו', ואילו פינו מלא שירה כים - אין אנו מספיקים להודות.
והחיים עצמם כשאני לא נופל? דבש. פתאום הנפילה נראית כל כך אוילית ומטופשת שאני לא מבין למה שבכלל ארצה לחזור לשם. הרי אני הרבה יותר מאושר כשאני בהחלמה, אשתי יותר שמחה, וסוף סוף יש אור בקצה המנהרה, אז מאיפה מגיע הרעיון ההזוי הזה להרוס הכל, בעבור משהו שאני כבר מכיר כל כך טוב ויודע שהוא לא עובד, ואחריו אשאר שוב מלוכלך, שבור ומבואס על עצמי, עם מחשבות קשות של מה יהיה איתי, מה לספר לאישה והאם בכלל יש טעם בכל המאבק חסר התוחלת הזה.
או שבעצם אפשר לשאול את זה רק טיפהל'ה שונה - אבל שונה לגמרי: לאור ההיסטוריה ארוכת השנים שלי עם התאווה שבה אני תמיד נופל, ולא משנה כמה זמן אני מחזיק בשיניים - בסוף אני מתרסק אל הקרשים, למה שהפעם זה יהיה שונה? נכון שהגעתי לפורום ואני גם מתכתב עם כמה ניקים אנונימיים שאין לי מושג מי הם ומה הם, וזה באמת מחזק לקבל הזדהות ותמיכה, אבל כאשר אני נמצא לבדי מול הריק הפנימי והחור השחור ששואב אותי - מה בדיוק אמור לעצור אותי?
את השאלה הזאת (במילים אחרות) שאל הרופא המכובד ד"ר סילקוורט שהיה בין הרופאים הגדולים ביותר שהתעסקו בנושא ההתמכרות לאלכוהול, והרבה שנים לא היתה לו תשובה טובה על כך. והתשובה שלו היתה שאכן "מבלי שהאדם החולה יעבור שינוי במבנה הפסיכי - ישנה רק תקווה קלושה להחלמתו". את דבריו הוא פרסם בהקדמה לספר שנקרא "הספר הגדול" (ספר הבסיס לתכנית הגמילה בשיטת 12 הצעדים), והוא מתאר את המקרה שבו הוא ראה אדם שעבר שינוי במבנה הפסיכי שלו, מה שאנחנו קוראים "התעוררות רוחנית".
זה בעצם מה שחלק גדול מהחברים כאן מנסים לעשות. הם מנסים לעבור התעוררות רוחנית שתהיה אותו "שינוי אישיות" מדובר. 12 הצעדים הם מסע שמטרתו המוצהרת היא לחוות התעוררות רוחנית, ובאמצעותה להשתחרר מהכבלים של ההתמכרות.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן
