החיים במתנה
בהמשך לשיתוף שלי מאתמול על השינוי שעברתי בהחלמה, אני רוצה לתת כמה דוגמאות שיראו מה אני מתכוון כשאני אומר שהיום אני בן אדם אחר לגמרי.
הייתי בשבת אצל חמתי, כמיטב המסורת אני ואשתי חטפנו שם על ימין ועל שמאל על כמה שאנחנו דפוקים, מקולקלים, לא יודעים לחנך, לנהל, להתנהל וכו'. אחרי הסעודה אשתי פנתה אלי במצוקה ובקשה ממני לצאת אתה לסיבוב, להרגע קצת ולנשום אויר צח אחרי המתקפה הקבועה.
בדרך כלל מה שאני עושה זה, יוצא אתה לסיבוב ומתחיל לקלל את אמא שלה עד לסוף כל הדורות, ככה שבסעודה אשתי מותקפת עלי ובסיבוב שלאחר הסעודה היא מותקפת על אמא שלה. הפעם ניסיתי לשנות גישה, יצאתי החוצה ואמרתי לה "בואי ננסה להתמקד בחיובי". במשך למעלה מחצי שעה של סיבוב דיברנו רק על דברים חיוביים, בהמשך התיישבנו על ספסל ואז אמרתי לה שאני רוצה להגיד לה כל מיני אסירויות תודה שיש לי.
צריך להבין את גודל הנס שאני יגיד לאשתי משפט כזה. משום מה במוח שלי מתוכנת שלהתפלל לאלוקים, להודות לו וכדומה, או בכלל להיפתח רגשית לידה, זו השפלה מאין כמותה. אבל הנס היותר גדול הוא שיכולתי למצוא עשרות אסירויות תודה אפילו מתוך הסיטואציה. ככה במשך למעלה מעשר דקות שפכתי לה אסירויות תודה, על הבית, הילד, הפרנסה, הבריאות, ואפילו על אמא שלה שמארחת אותנו בכבוד, וטורחת ומכינה ומציעה ומארגנת, ושומרת על הילד ומטפלת ועוד ועוד ועוד. התפללתי גם על אמא שלה שתהנה יותר מהחיים, שיהיה לה נחת וכו'.
זו פעם ראשונה שאשתי שמעה ממני למשל שאני אסיר תודה על זה שאני נשוי לה, ושאני אסיר תודה לה על זה שהיא מפרנסת ועובדת ומשקיעה בבית. אשתי פשוט ישבה ומיררה בבכי מרוב הלם והתרגשות. חזרנו לבית של ההורים שלה אחרי הסיבוב מאוחדים ומחוזקים. יש הקוראים לדבר כזה "חוויה רוחנית", אני קורא לזה "החוויה הרוחנית של שינוי הגישה לחיים".
אני יביא עוד דוגמא, פעם אחת ישבתי וכתבתי על המחשב (בשבילי מחשב= משאבה של ריכוז עצמי), באותו זמן אשתי קילחה את הילד באמבטיה. היא לא באה מספיק מאורגנת לאמבטיה ושכחה להביא לו בגדים להחלפה. כשבפעם הראשונה היא בקשה בגד מהמייבש זה היה בסדר, גם בשנייה, אבל בשלישית זעמתי ממש, "למה היא כזאת לא מאורגנת ושוכחת לקחת בגדים לפני האמבטיה", "לפחות שתבקש את הבגדים בבת אחת, למה היא מענה אותי ומבקשת אותם אחד אחד?!". בדרך כלל דבר כזה בהחלט יכול להוביל לפיצוץ, בחרתי במקום זה לשנות גישה ולהתיישב לכתוב אסירויות תודה (בהמשך גם כתבתי על זה צעד 4 אבל זה כבר עניין לנושא אחר). כתבתי אסירות תודה על זה שהיא לוקחת אחריות ומקלחת את הילד, על אף שהיא מותשת ועייפה אחרי שעות עבודה רבות, אסירות תודה על זה שהיא כיבסה את הבגדים שלו ולי נשאר רק להביא אותם מהמייבש, על זה שהיא לא עושה לי פוזות על זה שאני סקסוהוליסט, על הדאגה שלה אלי ועוד. אחר כך התפללתי עליה ביקשתי בשבילה את כל הטוב שבעולם, ושאת כל הטוב שאני רוצה בשבילי שיגיע אליה. הצלחתי לגלות עליה חמלה במקום להתמקד באיפה היא עצבנה אותי ולחפש נקמה. זה עזר לי. עובדה שנרגעתי ושכחתי מכל העניין אחרי מספר דקות.
לא כל פעם אני מצליח לפעול נכון, אבל התוכנית הזאת היא לא תוכנית למושלמות, היא תכנית של התקדמות, וכל פעם כזאת שאני מתמקד בחיובי במקום בשלילי אני מתקדם עוד צעד קטן לעבר ההחלמה האישית שלי.
בנוסף, התחלתי לכתוב כל בוקר מכתב תפילה לאלוקים. אני מתפלל שם על עצמי- למצוא באלוקים את מה שאני מחפש בתאווה, ומתפלל ליכולת למסור לו את החיים שלי למשך היום. מתפלל להיות במשך היום במקום של נתינה ולא של לקיחה, במקום של קבלת אחרים, שחרור שליטה, פחד ועוד. אני משתדל גם לכתוב תפילה על האישה ועל הילד, מבקש שיהיה להם יום טוב מתפלל שהקשר ביננו ילך ויתחזק, אני מנסה לזכור אולי יש לאשתי איזה מבחן במשך היום או משהו מיוחד בשביל להתפלל עליו, מתפלל שיהיה לה קל יותר להתמודד עם הסקסוהוליסט שיש לה בבית ועוד. חוץ מהתפילה זה עוזר לי גם לצאת מעצמי ולהיות יותר נוכח בעולם ועם אשתי. משתדל להכניס את התפילה במשך היום בכל מיני סיטואציות שאני חסר שליטה בהם. זה נותן לי כוח, וזה עובד. פשוט עובד.
אפילו מבחינה דתית התחזקתי, שבשבילי זה שינוי מדהים. אני הייתי נגד כל דבר שריח של דת וקדושה נודף ממנו, היום אני מצליח להעביר רוח של חמלה אפילו לדת שלי, להקפיד יותר, על תפילין, ברכת המזון, וכבר לא מפתח התנגדות לדת שלי ושל הסובבים שלי.
עזבתי את המחשב, את הסמארטפון, את העישון, ועוד כל מיני אובססיות קטנות למיניהן. הבנתי שאני לא יכול להמשיך לחיות בדרך אובססיבית ולהישאר מפוכח. פתאום יש לי זמן פנוי. חזרתי לנגן, התחלתי ליהנות מזמן איכות עם אשתי ועם הילד. כבר אין לי קפיצים כל שניה שאני בבית. אני מסוגל לשבת ארוחת ערב שלימה בלי לעשות כל הזמן פרצופים של 'אין לי זמן' כי כל הזמן המחשב יושב לי בירכתי המוח וקורא לי. אני מסוגל לשבת עם הילד ולספר לו סיפור. אני פתאום מסוגל לשים לב למצבי רוח של אשתי, לראות שהיא לא מרגישה טוב, לקבל את זה בלי לכעוס עליה, לקבל יותר את התוכנית של אלוקים בשבילי. פשוט להיות כאן ועכשיו, ואין דבר נפלא מזה.
לדיון המלא בפורום לחץ כאן
