'להיות' או לחדול
חד הדברים הראשונים ששמעתי כשהגעתי לתוכנית היה – 'להרפות'. תרפה, נרפה, מרפה, ירפה. כמעט בכל נושא ובכל שיחה, השורש ר.פ.ה על שלל הטיותיו הוזכר. התבלבלתי לגמרי. לקח לי זמן (כשמסבירים לי לאט אני מבין הכי מהר) אבל בסוף למדתי שעלי להפסיק להילחם, להיאבק. לא עוד 'תנועה' של התנגדות. לחדול מהמעשה אבל מתוך גישה של ויתור. על הרצון, על השאיפה להתמלא. שחרר ותשתחרר... תירגלתי והתרגלתי. זה עבד. השתחררתי לא פעם מכל מיני דברים שהייתי תפוס בהם. חזק.
אבל היו גם פעמים שלא. אירועים עמוקים יותר שבהם לא חשתי שחרור מהותי, למרות שעשיתי את הפעולות והוקל לי זמנית. הבנתי שכנראה בהם אני מתקשה לוותר ולשחרר באמת, התייעצתי, התשובה שקיבלתי - אי אפשר רק 'להימנע', הגם שזה עדיף מכלום, לאורך זמן זה לא יחזיק. אתה מסכן את ההחלמה שלך. במוקדם או במאוחר הדרישה למילוי תתעורר, כדאי שתייצר 'תנועה חדשה' בנפש, פניה החוצה. לא 'לקחת', לתת.
מאז, ברגע שאני חש שלא בנוח, לא מסופק, בתאווה, מרוגז, כועס, בטינה, בקנאה, בגאווה, או במה שזה לא יהיה, אני יודע שהמחלה הרוחנית שלי פעילה, החלק השלילי באישיותי צבר תאוצה והפך לדומיננטי בהתנהלותי, לא יעזור לי להיאבק בו, כך הוא צובר עוד כוח וגודל עוד יותר, כמו גירוד של עקיצת יתוש.. ככל שתתגרד, זה יגרד יותר... עלי להניח לי, לצאת מעצמי. לפנות בהקדם החוצה ממני. סיגלתי לי 'נוהל' ליציאה החוצה – כוח גדול, כוח עליון, כתיבה, ואז 'פעולה הפוכה', מתפנה לעשות משהו שלא בא לי, זה עבד. שנים. נפלא.
כחלק מהפניה אל כוח גדול פניתי לעזרה מקצועית בנקודות שונות בחיי שחשתי בהן תקיעוּת. משקעי העבר שלי עם מטפלים הובילוני לכך שבפגישה הראשונה הוסכם כלל ברזל – הכל נתון לבחינה ושינוי. למעט התוכנית. מבחינתי היא קודש קודשים. כל רעיון שיתנגש איתה, אפילו לא יידון. עניתי על שאלות נוקבות בתשובות חושפניות, מעולם לא נפתחתי כך בפני אדם מחוץ לתוכנית, לא קל, אך מתגמל ביותר. מצאתי תועלת רבה כששילבתי את מה שלמדתי בתוך מסע הרוחני שלי. הובלתי אליו על ידי דיאלוג טיפולי שהותיר אותי חסר אונים...
'זה' התחיל בשאלה ישירה - "במה שונה הבריחה בשימוש, מהבריחה בהחלמה"... אני – טראאחח. הו אה, בריחה? היום אני כבר לא בורח משום דבר.. תוך כדי דיבור השתתקתי, הבינותי שזו באמת שאלה, נ... נכון, בעת השימוש הבריחה נעשתה באמצעים פסולים – חומרים שמייצרים רוגע ושיכחה מזוייפים ודורשים עוד, ואילו בהחלמה האמצעים כשרים, לדוגמא תפילה ('בחכמתי' טענתי 'שאין לי עניין לוותר על התלות בכח עליון...) כתיבה, השגת ענווה על ידי פניה לעזרה.. נכון יש תועלת גדולה במגוון של 'הסחות דעת', אבל... בשורה התחתונה אם איני חווה את המציאות אני עדיין בורח ממנה..
אז מה עלי לעשות? להפסיק לברוח. אבל אני עלול להשתמש? אולי כן ואולי לא, רגע, למה היום אתה כבר לא משתמש? כי אלוקים עוזר לי, מציל אותי. איך? הוא מפריד בשבילי בין התאווה שאני רוצה – חווה, לבין הפעולות הממשיות עליהן. עניתי על אוטומט, יופי. אז למדת להפריד (הכח העליון...) בין הרגשת התאווה לבין הפעולה עליה... זה בדיוק הרעיון - להיות. להיות מה? תהיה אתה. מה זה אומר? רק תרגיש את האירוע. תחווה. תהיה. אתה לא חייב לפעול ממנו. אמממ, לא רע, הרי זה בעצם מה שקיבלתי בתוכנית, את היכולת לבחור לא להשתמש... ואיך מתרגלים את זה?
לתרגל? יש בלי סוף הזדמנויות. כשביקשתי דוגמא, קיבלתי הדגמה בדמות כוס קפה רותח... יש מצב שאשמע פסיכי לגמרי, אבל בהילוך איטי חוויתי שם אינספור חוויות. קודם כל החזקתי את הכוס בשתי ידיים.. הרגשתי את צריבת החום בכרית כף היד, אחר כך הרחתי את הארומה מלוא הנחיריים... ניסיתי להסתכל ללא הצלחה מבעד לאדים שכיסו לי את זגוגיות המשקפיים... ורק אז לגמתי מעט מהקפה, לא בלעתי מיד, קודם גלגלתי אותו על הלשון, חשתי את הנוזל החם 'נושך' לי קלות בחיך.. בהמשך גם אפשרתי לו לחלחל בין השיניים, רק אז נתתי לגלוש במורד גרוני... זה מה שכדאי לעשות בכל אירוע, לחוש במה שהוא עושה לגוף שלך. את ההשפעה שלו עליך. תתחיל להתחבר למה שקורה, תהיה, אל תברח...
למרות שחוויתי שם משהו אמיתי, הרעיון עדיין נשמע לי מופרך. ובעיקר מנוגד למה שלימדו ותירגלתי שנים. רגע לפני שאני דוחה אותו על הסף נזכרתי בעוד עיקרון רוחני שלימדוני – פתיחות... התפללתי. ביקשתי שאשאר פתוח. והודעתי שאתייעץ עם הספונסר שלי. נרגעתי כשאמר לי - כנראה שהגיע הזמן שלך 'לעלות כיתה'. לגדול. הוא הוסיף שלהבנתו אין כאן שום 'התנגשות עם התוכנית'. להפך, 'הנוכחות השקטה הזו' נשמעת לו כמו חוויה של תוכנית. צדק. מצאתי את זה כתוב בצעד אחד עשר...
בספר הגדול (AA - עמ' 73) במשך היום אנו עושים הפסקה כאשר אנחנו מעוצבנים או שאנו בספק... בספר הלבן (SA – עמ' 141) במהלך היום, אם אני בלחץ או בצרה או בחרדה, אלך ואשב לבדי ואעשה מדיטציה קצרה לכמה דקות שמתאפשר לי, זה מעולם לא איכזב בלהביא שלווה...
משפט אחרון לסיום, כמו מדיטציה, כדאי להתחיל לתרגל את ה 'להיות' רק למי שרכש קניין ביציאה החוצה (רוי K כותב בספר הלבן - עמ' 140 – שכדאי לעשות את המדיטציה רק לאחר ביצוע עשרת הצעדים הראשונים, כי היו כאלו שהתחברו דרכה גם 'לצד האפל' שלהם) וכמובן רק לאחר התייעצות עם ספונסר. אני מעלה את הדברים למען מי שכבר נמצא במקום הזה כי באופן אישי קיבלתי המון מהחיבור הזה. אני מנסה 'להיות' כבר זמן, במגוון סיטואציות, מורכבות יותר ופחות. אשתדל לכתוב על כך עוד, כשבכל פעם אתמקד באתגר ספציפי, במאמר הבא אכתוב על 'להיות' ב - כעס...
לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן
