אלכוהוליסט וסקסוהוליסט
חבר כתב בפורום:
השאלה הזו מופנית לנשואים שביננו. אני תמיד רואה את ההשוואה בין שני הנושאים (מין ואלכוהול), אבל יש לי קושיה על העניין.
לפי מה שהבנתי, אלכוהוליסט לא יוכל יותר לטעום טעמה של הטיפה המרה מבלי להתרסק. כלומר, גם בקידוש או הבדלה ייגזר עליו לשתות מיץ ענבים עם 0% אלכוהול, אחרת הוא מתחייב בנפשו ועלול ליפול שוב לטיפה המרה.
מה זה אומר על מכורים למין? הרי מי שנשוי מקיים יחסי אישות עם רעייתו, וזה לא אמור לגרום לו לנפילה. מה קובע את הגבול? האם זו המצווה? אם כך מה נגרע חלקה של מצוות הקידוש או השתיה בפורים כשאני אלכוהוליסט?
'סוד הכניעה' כותב:
דיוק בגלל השאלה הזאת, יש כאלו שלא קוראים לעצמם "מכורים למין" אלא מכורים לתאווה, ובאנגלית במקום לומר "סקסוהוליסט" הם קוראים לעצמם "לוסטוהוליק" שפירושה: מכור לתאווה.
אבל האמת היא שזה כמובן לא שאלה שנכונה רק אצלנו המכורים למין ולתאווה, כי אותו דבר אפשר לשאול על המכורים לאוכל, לעבודה ולקניות. הרי אף אחד לא אומר שהמכור לאוכל צריך להפסיק לאכול באופן סופי, וגם אף אחד לא אומר שהמכור לעבודה צריך כעת לחתום אבטלה בלשכת התעסוקה.
בספר הלבן זה מוסבר בצורה מאוד מאוד ברורה, מה ההבדל בין מין לבין תאווה, ובעצם זה נכון לא רק לגבינו אלא לגבי כל התמכרות. נכון שבאופן עקרוני יותר קל להפסיק לגמרי לשתות בכל סוג של אלכוהול, מאשר לעשות את ההפרדה איזה אוכל זה בסדר ואיזה אוכל אסור לי, אבל במהות - זה אותו דבר.
משפט המפתח בספר הלבן הוא שהתמכרות לוקחת צורך אמיתי ומשתלטת עליו והופכת אותו למעוות. אין בעיה עם אוכל כמו שאין בעיה עם מין כמו שאין בעיה עם עבודה. לא רק שאין בעיה עם כל הדברים האלו - הם אפילו טובים וחשובים ונחוצים, ובלעדיהם לא היה העולם מתקיים. ובנושא הזה גם אלכוהול נכנס לאותה קטגוריה כי עבור רוב בני האדם אלכוהול זה דבר טוב, בין אם מדובר בקידוש ובין עם מי מדובר על פעם פורים. הבעיה היא לא האלכוהול ולא המין.
זאת אגב אחת הסיבות בגללה אלכוהוליסטים לא מנסים לחוקק חוקים נגד הפצה של אלכוהול (זה גם לא עוזר, אבל זה ענין אחר), וגם אנחנו לא מצטרפים למשמרת הצניעות. מה שכן, אנחנו מבינים שהיצר הבריא שלנו למין - התעוות, וכיום הוא בכלל משהו אחר לגמרי. לאותו יצר מעוות אנחנו קוראים תאווה. לפיכך, המושג "תאווה" כאן, לא משמש כמילה נרדפת למושג "הנאה ביחסי מין" או "רצון לקיים יחסים", אלא כמושג העומד בפני עצמו ופירושו הוא יצר שבמקור היה יצר מיני, וכיום הוא כח מעוות הדוחף אותי להרס עצמי.
על התאווה אנחנו מוותרים. על המין לא. נכון שבהתחלה קשה לדעת להפריד בין הדברים, ולוקח זמן עד שרואים שמדובר על שני דברים שונים, אבל עם הכוונה מחברים וותיקים ותרגול מתאים - זה הופך להיות יותר ויותר פשוט. הרעיון הוא לא לוותר על המין וגם לא לוותר על ההנאה או הרצון לקיים יחסים, אלא לוותר באופן מוחלט על הכח המעוות ששוכן בתוכי שהוא לא רוצה לא כיף ולא מין, הוא רוצה להרוס אותי.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב
