הודעות: 

- אנא שלחו לנו "חיזוקים" שנוכל לשתף אותם עם שאר החברים במייל היומי

- דרושים מתנדבים לתרגום מאנגלית לעברית

 - אם אתה חבר בס.א. אנא צור איתנו קשר בבקשה - אנחנו זקוקים לעזרתך

ה' כסופרמן?

מאת החבר דב, נקי כבר 14 שנה.

על הבעיה עם התפיסה של ה' כ"גיבור-על" למדתי לראשונה מפי הרב נח ויינברג, ראש ישיבת אש התורה:

הרב נח זצ"ל סיפר על רוכב אופניים שביקר פעם בישיבת אש התורה ושמע שיחה על מהי ישיבה: ליצור מערכת יחסים עם ה'. הוא התווכח עם הרב נח ואמר שאם זהו כל תפקידה של הישיבה, אז הוא, מכל האנשים, אינו זקוק לישיבה! כיוון שהוא מאמין כבר במציאות ה' ושה' הוא כל יכול. ואז הוא תיאר נס שאירע לו באחת מרכיבות האופניים – נס אמיתי וברור שהציל אותו מנפילה למדרון עמוק. אין לו כל ספקות בכוחו העל טבעי של ה', ולכן…

תגובתו של הרב נח הייתה כך: "אם ה' הוא עד כדי כך כל יכול, מדוע איפשר לך ליפול מהצוק מלכתחילה? האם אלקים הוא כמו 'סופרמן', שכשהוא רואה בזעזוע שתאונה נוראה עומדת להתרחש, הוא 'ממהר' בכל כוחו כדי 'להציל'? זה מגוחך לגמרי אם הוא אכן כל-יכול, לא? אז… מדוע הוא גרם לך ליפול מלכתחילה? נראה שבורא עולם ממש רצה את תשומת הלב שלך! הוא בוודאי רצה שתלך לישיבה כדי שתלמד לדעת אותו!"

הרב נוח אכן ידע כיצד "להיכנס לזירה"…

יהודי שומר מצוות הרואה את ההתמכרות ההרסנית והמטורפת לתאווה כ"מאבק עם היצר-הרע" בלבד, עלול לצמצם את תפקידו של ה' במאבק לזה של סופרמן: "ה' לא תכנן את זה בכלל; הרי זה רע, לא? 'כואב לו' כשהוא רואה אותי מסתכל במראות אסורים, לא? הוא יעשה הכול, רק כדי שלא אוציא זרע לבטלה!" – ה' איכשהו 'נתקל' ביהודי המסכן ורואה שהאיש בצרה, אז הוא 'מציל' אותו מהוצאת זרע לבטלה אם היהודי מספיק 'טוב' או משתדל מספיק חזק… געוואלד.

אם אני באמת חסר כוחות, אני זקוק לחסד, לא לשכר – העזרה שלו לא "מגיעה" לי. לכן היא קרויה "חסד". נכון, אני צריך להיפתח אל החסד הזה, אחרת אדחה אותו בכל פעם… אבל הוא בוודאי לא תוצאה של הטהרה שלי!

…ומה על המעגל, החולי הנפשי, הפלונטר שנוצר בכל מערכות היחסים שלי וביהדות שלי, בגלל התאווה?! נו, כרגיל, "צריך אמונה"! במילים אחרות, כיוון שאני מכור, אין סיכוי לעולם שאתאמץ מספיק ואצליח – אם היה סיכוי שכזה, הייתי נגמל כבר לפני שנים! לכן אני זקוק למתנת חינם. ואני מוכרח להיות מוכן לקבל את המתנה ולזכור שהיא מתנה.

עבורי, הדרך האחרת – "אם רק אתאמץ מספיק, אצליח לבד" – היא מה שהתורה מכנה "אם תלכו עמי קרי" (תרתי משמע). זה להוציא את ה' לגמרי מהתמונה, ולמלמל כמס שפתיים "אצליח בעזרת ה'", וזה לגמרי חסר תוחלת.

יותר עמוק: העניין הוא לא כיצד היהודי האומלל תופס את בעיית התאווה שלו, או את התאווה בכלל – העניין הוא התפיסה הכללית שלי את מערכת היחסים עם ה'.  בעיניי זוהי תפיסה ילדותית של ה'. אבל גרוע מכך, תפיסה זו עצמה היא שהפרתה את הלך המחשבה המתמכר בשנות הנערות שלנו, בימים שבהם הבעיה שלנו (ולעתים קרובות, גם היהדות שלנו) הלכה והתפתחה! מחשבות כמו "הוא בוודאי ינקום בי; אתפלל חזק יותר כדי להתחמק מההשפעה הרעה של העבירות שלי; אעשה מעשים טובים נוספים כדי לפצות על זה; אעניש את עצמי היטב – כדי שהוא לא יצטרך; ואני רשע גמור – זבל אנושי" – כל המחשבות האלה פגמו בהתפתחות שלנו כיהודים, והן אינן חולפות בקלות. הן הופכות למכונת שכפול הגורמת לנו לעשות שוב ושוב את המעשה הרע עצמו. די מדהים, אם תשאלו אותי.

כל הדרכים-ללא-מוצא הללו גרמו לנו אומללות וייאוש ביחס לדברים הלא נכונים, כמו למשל הרצון למצוא חן בעיני ה'… כאילו מדובר במאבק דתי או פילוסופי בלבד. למעשה זוהי השתמטות, כיוון שמה שאנו באמת רוצים הוא לברוח מלשלם מחיר אמיתי על הטירוף שלנו. כל עוד אין לנו מחיר אמיתי לשלם, אנחנו לא ממש צריכים לעצור. ו'גיהנום' פשוט לא מרתיע מספיק.

אילו כשהן במיטבן, דרכי החשיבה הללו גורמות לנו לשים את עצמנו במרכז החיים ועבודת ה', במקום לשים את ה' במרכז. הן גרמו לנו להזדקק עוד יותר לתאווה, כיוון שהן איפשרו לנו להמשיך בדרכנו בלי לשלם מחיר אמיתי כלשהו – בכל עת שנזקקנו לכך, פשוט הלקינו עצמו בלא רחמים בשוט של רגשות אשמה...

הדרך המעוותת שבה ניצלנו את היהדות שלנו, הפכה אותה לחסרת אונים בדרך לנקיות מההתמכרות, כיוון שהפכנו את היהדות עצמה לחלק ממעגל החולי! היהדות הפכה לחלק מן הבעיה, לא הפתרון.

הסבא מסלבודקה (כמדומני) אמר שאנחנו צריכים להשתנות כל-כך עד שנפלוט את "חלב האם" שלנו – כלומר, ההבנות הישנות, הילדותיות, שלנו בתורה – ונפתח הבנה בוגרת ורעננה ביחס לכל דבר שלמדנו אי פעם.

עבורי, זהו יישום של הרעיון שלו, ואנו זקוקים לסייעתא דשמיא כדי לעשות זאת כראוי. 

_____________________________________________________________