היחס לתאווה בחדר השינה
אקדים ואכתוב: הדברים הבאים הם הדרך האישית שלי בה אני רואה את התכנית, אני לא מתיימר לקבוע כלום, לא חושב שהדברים נכונים לכולם, ובודאי אני מוכן לקבל כל אחד שחושב אחרת, ועל אחת כמה וכמה שאני מוכן לקבל כל מי שדרך אחרת עובדת עבורו. כל מה שאני מבקש הוא להציע את מה שעובד עבורי.
אז מה הכוונה לוותר על התאוה המותרת? זאת שאלה שנשאלה על ידי כל חבר בתכנית, וגם מספר התשובות עליה הוא כנראה בדיוק כפי מספר החברים (הנשואים) בתכנית. כל אחד שהגיע והיה מוכן לעשות הכל, שאל מה הכוונה לוותר על התאווה בחדר המיטות, ולכל אחד יש דרך ייחודית לעשות את הדברים. לא הרי זה כהרי זה, הצד השווה שבהן שכולם לומדים בדרך של ניסוי וטעיה. ובגלל שדרך ניסוי וטעיה היא - כשמה - דרך שבה עושים טעויות, אז יש מקום להרבה יותר אפשרויות שונות.
נתחיל ממה שכתוב בספר הלבן, שלדעת כולם מוסכם שהוא המילה האחרונה בתחום שלנו:
"לאחדים היה פירוש הדבר אי-קיום יחסי מין עם עצמם או עם אחרים, וכן אי-כניסה למערכות יחסים. לאחרים היה פירוש הדבר גם "התנקות" ואי-קיום יחסי מין עם בן או בת הזוג לזמן מה כדי להחלים מתאווה."
אז ממה שאני מבין, גם במקרי קיצון, לא מדובר כאן על הפסקת קיום יחסים, אלא שבמקרים כאלו יש בתחילת הדרך תקופת התנקות המיועדת להחלים מהתאווה. מה קורה אחר כך? אנחנו נכנעים מול התאווה ונפטרים ממנה, אבל ממשיכים לקיים יחסי מין, ואפילו נהנים מהם יותר.
הנה שני קטעים מתוך הספר הלבן:
"כשזה הגיע למיטת הנישואים, רבים מאיתנו גילו שזהו המקלט האחרון של התאווה ושגם כאן כניעה היא הדרך היחידה."
"אחרי כמה חודשים התחלתי שוב לקיים יחסי מין עם אשתי, וזמן קצר לאחר מכן גיליתי דבר מדהים - מין ללא תאווה. אלה היו שני דברים שונים לחלוטין! יחסי מין בלי גירוי או בלי להריץ תסריט מעורר-מינית במוחי היו משהו שמעולם לא הכרתי קודם. זה היה פשוט מאוד, טבעי, אמיתי ומספק. איזו מתנה!"
צפירת הרגעה. לא אומרים לנו להפסיק לקיים יחסים, ואפילו לא אומרים לנו שלא לרצות לקיים יחסים, ובודאי שלא אומרים לנו לקיים יחסים "כמי שכפאו שד". אבל כן אומרים לנו לקיים יחסי מין - בלי תאווה. מה זה בעצם אומר?
הזוית שלי להבנה של המילה תאווה היא בהגדרה של התאווה כפנטזיה. לא רצון, לא הנאה, אלא פנטזיה, אותה תחושה של שכרון חושים פנימי והרגשה שאם רק היה לי את X (השלם את החסר) העולם כולו היה נפלא. אני מסוגל לרדוף אחרי פנטזיה גם במחיר איבוד כל מה שיש לי בחיים, כיון שההרגשה הזאת חזקה מאוד, וכשאני נסחף לתוכה אני באמת מרגיש שכל האושר בעולם תלוי בפרט מסויים.
כל אחד שמכור לתאווה יודע בדיוק על מה אני מדבר ומה הכוונה באותה תחושה עמוקה שמעוותת את כח המחשבה שלי, מגבירה את כח הרצון שלי פי מאה, וגורמת לי להיות טיל נעול על המטרה, ולא בן אדם עם מערכת של עקרונות, בני משפחה ורצונות בחיים האישיים.
כאשר אני נמצא במקום הזה - אני לא יכול לקיים יחסים כי זה אומר שאני משתמש בתאווה שלי, ואין הבדל אם התאווה היא מותרת או אסורה. לעומת זאת כאשר אני מקיים יחסים נורמליים בלי פנטזיה, אני לא מזין את התאווה, ולכן היחסים הם דבר חיובי ורצוי. התעלמות מהצורך והרצון שלי לחיבור על ידי יחסים הוא כשלעצמו מסוכן ולא בריא. כמכור בהחלמה אני צריך ללמוד לחיות חיים מאוזנים, לא להיסחף לפנטזיה, וגם לא להתעלם ממי שאני ומה שאני, ובודאי שלא לנסות להציב לעצמי מטרות לא ריאליות, רק כיון ששמעתי חברים אחרים שהצליחו בכך.
