חברים יקרים,

ארגון 'שמור עיניך' מתקיים מתרומות בלבד, כאשר החלק המרכזי מגיע מתרומות של החברים שנעזרו בשירותי הארגון - המייל, הפורום, הקבוצות, הקו החם ועוד. בימים אלו אנו בעיצומו של שדרוג המערכות כולם ובראשם הפורום, וכמו כן חתמנו על קמפיין פרסום מקיף בכלי תקשורת דתיים וחרדיים על מנת להביא את המסר לחברים נוספים ישעדיין סובלים.

אנו פונים אליכם בבקשה לתרומה חד פעמית של 99 ש"ח, באמצעות מערכת אנונימית לחלוטין. כל שעליכם לעשות הוא להתקשר לטלפון מספר 012-44-90-85-30-19-07 ולהקיש את הקוד: 7456, וחשבון הטלפון שלכם יחוייב בסכום התרומה של 99 ש"ח (הסכום יופיע בחשבון החודשי כ"הוצאות נוספות").

מכירים או לא

יהודי נסע לירושלים לבקש הלואה מקופת גמ"ח, אך בעל הגמ"ח לא הסכים להעניק לו הלוואה ונימוקו עימו:

- 'אני לא מכיר אותך, מדוע שאסמוך עליך'?

נאנח היהודי ואמר: 'מוזר.. בבני ברק לא נותנים לי, כי מכירים אותי ובירושלים לא נותנים לי כי לא מכירים אותי'?..

תפילה

"אלי, אני מוותר על התאווה שלי ומבקש ממך להשאיר אותי מפוכח מהתאווה שלי היום כי אני לא יכול; אבל בעזרת כוחך, אני יכול".

הצעד השני: למצוא תחליף להתמכרות

לא משנה מהו סוג ההתמכרות שלנו, ישנו מכנה משותף אחד ברור לכולם: הם תמיד יספקו לנו את הסחורה. בין אם מדובר בסמים לסוגיהם או באלכוהול, בהימורים או במין, באוכל או בעבודה - אנחנו תמיד יכולים לסמוך על סוג ההתמכרות שלנו שהוא יהיה שם עבורנו ולא יאכזב אותנו.

המכור לאלכוהול יודע, שבכל מקרה שבו הוא יזדקק לאלכוהול, הוא יכול לשחזר את אותה פעולה על המוח שלו בה הוא יעבור למצב של טראנס וישכח מכל הבעיות שלו. אולי הוא יצטרך להגביר את המינון מפעם לפעם, אבל בסופו של דבר, אם הוא ימזוג לגופו את כמות האלכוהול הדרושה - היא תמיד תשפיע עליו ותביא לתוצאה עליה הוא שואף.

המכור למין יודע, שבכל מקרה בו הוא יצפה בפורנו, יאונן, יפנטז או ישתמש בתאווה בדרך אחרת, הוא יצליח להגיע לאותה הרגשה שהוא מרגיש בכל פעם שהוא נמצא בטראנס הזה. יום קשה בעבודה, בעיות בבית, הפסד בבחירות בזימבבואה או סתם צניחת קרן המטבע הבינלאומית - תמיד יש פיתרון שמבטיח מאה אחוזי הצלחה: התאווה תסדר הכל.

כמובן שמדובר בפיתרון שלא פותר כלום, כי ברגע שהשימוש יסתיים - הבעיות יישארו בדיוק כמו לפני כן, אלא שיתווסף אליהן הכאב מהנפילה, בתוספת כל הרגשות המוכרים של בושה, אשמה, פחד וכן הלאה. אבל התאווה היא "ערמומית, מבלבלת ורבת עוצמה", ואת החלק הזה שבו ההתמכרות מפסיקה לעבוד - אנחנו שוכחים כאשר אנחנו רוצים להשתמש בה. אנחנו זוכרים רק את החלק (האמיתי!) שבו התאווה מבטיחה לנו משהו שהיא יכולה לספק, תמיד - בלי יוצאים מן הכלל.

מה קורה כשאנחנו באים להחלמה? אנחנו עוברים משבר נפשי מסויים כשאנחנו מגלים שאי אפשר לסמוך על ההתמכרות שלנו. זה כמו אנשים שחווים טראומה בעקבות רעידת אדמה. פתאום הדבר הבסיסי הזה שנקרא קרקע, זאת שהם ידעו שהיא תמיד תהיה יציבה תחת רגליהם - לא נמצאת שם עבורם ואי אפשר יותר לסמוך עליה. זה מערער לאנשים את השיווי משקל הפנימי וגורם להם חרדות ושאר הפרעות נפשיות.

אם אנחנו רוצים להפסיק את השימוש בתאווה, נצטרך משהו אחר במקום. אנחנו חייבים משהו שיתן לנו את אותו ביטחון שהיה לנו כאשר פנינו אל התאווה. לא נוכל להחליף משהו יציב ומוצק במשהו רועד ולא ברור. אם אנחנו רוצים להגיע לצעד השלישי שבו אנחנו מוסרים את החיים והרצונות לאלוקים - זה חייב להיות אלוקים שאפשר לסמוך עליו לגמרי. אלוקים שבודאי יהיה שם עבורי כאשר אצטרך אותו, ברגעי משבר כמו בעיתות שמחה.

לכן, החשיבות של הצעד השני הוא קריטי, כיון שבו אנחנו רוכשים את האמון באלוקים כפי שאנחנו מבינים אותו. זה הצעד שבלעדיו לא נוותר על התאווה, ולא נפקיד את חיינו בידי אלוקים. רק אלוקים שאוהב אותנו ללא גבולות וללא תנאים, אלוקים שנמצא עבורנו 24/7, רק הוא יכול לתת לנו את השחרור מהתאווה. אם היה סיכוי שאלוקים יאכזב אותנו - היינו חוזרים אל התאווה שמעולם לא אכזבה אותנו.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב

להיפטר מהתאווה לתמיד?

חבר כותב בפורום:

שלום לכם

למען האמת, הפורום הזה זו האפשרות האחרונה האחרונה שנשארה לי/ באופן כללי הייתי מעדיף לא לדבר על זה כלל ולהלחם ולנצח אלא שזהו' שוב הפסדתי... כבר 15 שנה מכור, כבר 10 שנים נלחם...

אני אדם נשוי כבר 4 שנים ב"ה לאשה נפלאה אותה אני מאוד אוהב, אב לשלושה, שני בנות ובן חכמים יפים ובריאים ברוך ה'. ובכל זאת, אני מכור מאוד מאוד לתאווה הנוראית הזו.

ניסיתי הכל... הכלללל... חסימות על גבי חסימות חרמים ונדרים לשקוע בתוך תורה ומצוות עד שלא יהיה מקום לשטות אחת, אבל שוב ושוב אני נופל, חוץ מהאיסור הנורא של עריות ושז"ל אני גם עובר על נדר וחוץ משני עברות חמורות אלו זה פשוט הורס לי את החיים!

מה יהיה איתי? אם אני לא אצליח לשים את העבירה הנוראה הזו מאחורי...

'סוד הכניעה' כותב:

שלום חבר יקר וברוך הבא לפורום.

בכנות אכתוב שאני לא יודע מאיזה כיוון לכתוב לך. האם הזמן כעת הוא לתת את התקוה שאפשר אחרת, או אולי לתת דוקא את ההיפך, לספר לך שאכן המחלה הזאת היא משהו לכל החיים? האם כעת הזמן לייאש אותך עוד יותר, או דוקא להראות לך את האור בקצה המנהרה?

האמת היא שזה לא שני דברים שהם בסתירה אחד לשני ואפילו לא שני דברים הפוכים, כי למעשה הייאוש הזה והתקוה הזאת - שניהם הולכים ביחד, הם שני חצאים המשלימים זה את זה. רק מי שהתייאש באמת - מסוגל להתחיל לראות את האור בקצה המנהרה. רק הגרעין שנרקב לגמרי - יכול להתחיל לצמוח ולגדל משהו חדש. כל זמן שהגרעין עדיין לא הגיע לנקודת השפל שלו - הוא לא מתחיל את תהליך הצמיחה.

אז אולי אפשר לכתוב על שתי הנקודות ביחד, גם על הייאוש וגם על התקוה, גם על חוסר האונים של המחלה, וגם על היופי שבהחלמה.

הייאוש שאתה מדבר עליו, כאן הוא נקרא כניעה. זה לא ממש אותו דבר, אבל כעת זה לא ממש נוגע, מה שחשוב זה ההבנה שמה שליווה אותי עשרים שנה, ומה שליווה אותך חמש עשרה שנה - זה מה שימשיך ללוות אותנו עד הקבר. זה לא שיום אחד פתאום נמצא ספר שבו יהיה כתוב איזה שורת קסם ואחריה פתאום נפסיק לרצות תאווה. גם לא נמצא יום אחד כדור שנבלע אותו ופתאום נקבל כח כדי לשלוט בדחפים שלנו. זה לא הולך להתרחש. נקודה.

אם נלחמת בזה כל כך הרבה שנים ללא הצלחה, כנראה זה אומר משהו. אם אתה מספר על כך שנשבעת שבועה חמורה, ולמרות כמה שזה חשוב לך לא הצלחת לעמוד בשבועה שלך - כנראה שהתאווה יותר חזקה ממך. אם היא יותר חזקה ממך - לא תוכל לנצח אותך. לשם כך תצטרך מישהו אחר שיש לו יותר כח כדי לנצח את עצמך.

הענין הוא שכאשר אני מקבל את העובדה שאני חסר אונים (חסר כח לנצח את עצמי), זוהי קרן האור הראשונה שנראית בקצה המנהרה החשוכה הזאת. אם אני באמת מקבל את עובדת היותי מכור לתאווה, חולה במחלת ההתמכרות, אז יש לי תקווה ויש לי סיכוי. זה פרדקוס לא הגיוני אבל הוא עובד. כשאני נכנע ומרים ידיים - אני מוכן לפנות לקבלת עזרה. זה מתחיל בפניה לקבלת עזרה ממכורים אחרים, אבל זה לא נעצר שם. זה חייב להמשיך לקבלת עזרה מכח עליון - מאלוקים.

כאשר עשינו זאת בכנות - קרו כל מיני דברים מרשימים. חברים כאן יספרו לך על השינויים שהם עברו בחיים, דברים שמעולם לא היינו מסוגלים לעשות בכחות עצמנו.

אז אם נכנעת לגמרי, הגיע הזמן לצאת למסע.

לזכות להבנה בתורה

ענין ההבנה וההארה בתורה תלוי בזה, שאם עיניו נקיים וטהורים, יאירו עיני שכלו להביט בתורה ויזכה לראות נפלאות בתורתו ית'. ולכן מזכירים תמיד את העינים כשמבקשים על הצלחה בתורה, כגון "והאר עינינו בתורתך, ולמאור תורתך עינינו גל, שתאיר עיני במאור תורתך, גל עיני ואביטה נפלאות בתורתך" וכו', כיון שההארה בתורה באה דרך העינים, שמתוך שעיניו שמורים נמצאו עיני נשמתו בהירים וחזקים, ויכול לראות באור הבהיר של התורה.

(מתוך הספר "והאר עינינו" מאת הרב יוסף שלמה גולדשמיט)