שכר ועונש במחלה ובהחלמה
חבר כתב בפורום
תחשבו על זה - למי שנופל רק לעיתים ואינו מרגיש מכור - הוא לא רואה כצורך עליון את הניקיון המוחלט אבל המכור - ממנו ממש נדרש להיות הצדיק הגמור - לא ליפול ולהשאר נקי כל הזמן בכדי שלא יתמכר שוב!
כלומר שהשם רוצה מאיתנו המכורים - ואנחנו זוכים ממש להרגיש את זה - להתנקות ולהיות טהורים ממש - צדיקים גמורים - וזו דרישה שלא עולה אצל כל אחד.
'סוד הכניעה' כותב:
כאשר אני קורא את הפוסט כאן, אני חושב לעצמי מה הסיבה האמיתית שבגללה אני לא רוצה להמשיך ליפול. לו יצוייר שמחר בבוקר משה רבינו יורד מהר סיני והוא מודיע לנו שהכל בסדר ומותר לאונן חופשי וגם פורנו זה בסדר גמור. מה אז? או מכיוון קצת שונה: האם אני רוצה להיות נקי רק כדי לגרום לה' נחת ולהיות צדיק ולקבל שכר גדול והרבה גן עדן או שזה משהו אחר?
בפורום באנגלית יש חבר יקר בשם דוב (נקי כבר 15 שנים) והוא חוזר כל הזמן על כך שהסיבה לכך שהוא נושם זה לא בגלל שזאת מצוה גדולה אלא בגלל שהוא לא רוצה למות. אף אחד לא צריך להכריח אותו לנשום, והוא לא מחפש לקבל שום שכר גדול בשמים על כך שהוא עמד בנסיון בגבורה ולא הפסיק לנשום... גם קשה לי להאמין שאדם שבאמת רוצה להתאבד לא יעשה את זה רק בגלל שזה אסור. בדרך כלל מי שמשתמש בתירוץ הזה הוא מי שלא באמת רוצה למות.
וגם אני לא רוצה למות ולא רוצה ליפול, לא בגלל שזה אסור או מותר אלא בגלל שאני לא רוצה ליפול. כי אם אני משווה את המצב שלי למצב של האלכוהוליסט, מסתבר שאנחנו בדיוק תאומים מבחינת המצב שלנו, למרות שהוא לא עושה שום דבר אסור. האלכוהול שהוא שותה זה בהכשר הבד"צ של העדה החרדית, והוא מקפיד לברך שהכל לפני שהוא מתחיל עם הלגימה הראשונה שתוביל אותו לבולמוס, והוא הפילו ביקש ממישהו שיאמר איתו מילה במילה ברכה אחרונה בסיום ההילולא, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא לא רוצה ליפול, בדיוק כפי שאני לא רוצה ליפול.
יותר מזה. האלהוכוליסט הזה לא מוכן לטעום אפילו מעט 'לחיים' בחתונה של חבר, ואפילו קידוש הוא לא עושה בעצמו כי הוא לא יכול לטעום מהיין של הקידוש. למה? כי אם הוא נוגע באלכוהול - הוא לא יכול להפסיק לשתות, ואם הוא שותה - הוא הורס לעצמו את החיים. נכון שלנו הסקסוהוליסטים זה נראה רחוק ולא מובן מה כל כך רע בקצת אלכוהול, אבל זה אותו דבר.
אז לא, אני לא חושב שאני עושה נחת רוח לאלוקים בזה שאני נשאר נקי כי זה בכלל לא הענין. הענין הוא שהחיים שלי הפכו בלתי ניתנים לניהול וכבר לא יכולתי לסבול את הכאב מהשימוש בתאווה, אז אם אני רוצה חיים שפויים - אני צריך להפסיק את כל העסק הזה, בין אם הוא מותר ובין אם הוא אסור.
וכל הענין הזה של השכר והעונש והתשובה והכח להתגבר והעוונות שנהפכים לזכויות, לא רק שהם לא עוזרים לי אלא שהם בדרך כלל מפריעים לי, כי הם מבלבלים אותי ומשכיחים ממני למה באמת אני כאן. והסיבה האמיתית היא שאני כאן כי אני לא מוכן להמשיך לסבול. אני מבין שיש גם הרבה חברים אחרים, כאלו שלא באמת מכורים אלא פשוט חברים שמפריע להם שהם עוברים על עבירה והם לא רוצים לעשות את זה יותר, אבל אני שונה. זה כמו ההבדל בין אדם שרוצה לעשות דיאטה כי הוא חמש קילו מעל המותר ומפריעה לו הכרס שמבצבת, לבין אדם שמכור לאכילה וכל פעם שהוא בבולמוס אכילה - הוא סובל באמת. אני מהסוג השני.
