הזכות להיות פגיע
חבר כתב בפורום:
אני מאוד רוצה להיות חלק מההחלמה ולהשתתף בקבוצות אבל אני מפחד. כל החיים פחדתי להיות פגיע, וכעת זה כפל כפליים. אם אני מגיע לקבוצות של מכורים למין ואנשים רואים אותי שם, זאת נקודת חולשה לכל החיים עבורי.
'סוד הכניעה' כותב:
הבשורות הטובות: ישנה אפשרות לקבל עזרה. הבשורות הרעות: לשם כך אני צריך לצאת מהבונקר ולאפשר לכחותינו גישה אליי, כי כל זמן שאני מתחבא מאחרי חומות, אז אולי אני מגן על עצמי מאש אוייב, אבל גם כוחותינו לא יכולים להגיע אליי. או במילים אחרות: אני צריך להיות פגיע וחשוף.
זהו אחד המוטיבים המרכזיים בתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות, ולמרות שהוא לא כתוב במפורש בשום צעד, הוא נמצא ברקע של כל אחד מהם, מהראשון ועד האחרון. במידה מסויימת - זאת המהות של כל הצעדים, החל מהצעד הראשון בו אני מודה שאני חסר אונים, ועד הצעד האחרון בו אני מנסה לעזור לאחרים להתמודד עם ההתמכרות. וכמובן כל הענין של ספונסר, ושיתופים וקבוצות, וכנות, וכפרה בפני מי שפגעתי בו וכתיבה על כל מי שפגע בי - כל זה הוא הרס כל חומה אפשרית המגנה עליי, והשארתי חשוף ופגיע לחלוטין.
אבל כשיוצאים מהבונקר אחרי עשרות שנים של רעד ופחד וקור וחושך, אז נכון שהאור מסוונר והקולות לא מוכרים וכן הלאה, אבל אפשר להתחיל לחיות חיים נורמליים, למרות הסיכונים ולמרות הקשיים שיש בהתחלה ושעוד נכונו לנו בהמשך הדרך.
במשך יותר מידי שנים חייתי בבונקר. המקלט שלי היה כפול. היה בו את החדר המרכזי שבו החבאתי את ההתמכרות שלי תחת שכבה עבה של בטון משוריין, והיה גם את החיים עצמם שהעדפתי לשמור מתחת לאדמה, אבל שם החומה היתה פחות כבדה.
את ההתמכרות החבאתי מתחת לכל מיגון אפשרי, ובשנים האחרונות הוספתי לבונקר הבטון הישן והטוב גם חומת אש משוכללת ועוד כל מיני שיפורים ושדרוגים חדשניים. התחלתי עם אוננות פשוטה, אבל היה ברור לי שאסור שאף אחד יידע על כך, והפכתי לאדם בעל פיצול אישיות, כאשר אני שבחוץ הוא לא אותו אני שבפנים. ככל שההתמכרות דרשה (וכמובן קיבלה) יותר, כך דאגתי יותר להחביא אותה מפני כל אדם. גם אלו שחדרו לבונקר היו ממודרים ולא ראו את התמונה המלאה. כך למשל כאשר אישתי תפסה אותי והוכרחתי להתייעץ עם הרב שלי, כמובן שהוא לא היה מודע לסיפור המלא, וכך גם אצל הפסיכולוג. לא יכולתי להסתכן בחשיפה מלאה שתהפוך אותי לפגיע כל כך.
וזה גרם כמובן לעוד הרבה חלקים של החיים שלי לעבור את אותו תהליך של הסתרה מאחורי חומה. סודות מכל הסוגים, עצבים וטינות, פחדים וחרדות, הכל הוכנס אל מתחת לאדמה, שם רק אני ועצמי היו מודעים למי שאני באמת. (ואולי גם אני לא ידעתי באמת מי אני?)
ואז בהחלמה הייתי חייב לפוצץ את הבונקר, להעיף את החומת אש ולתת לאנשים אחרים לגעת בי. כי אם רציתי עזרה - הייתי צריך לאפשר גישה אליי. לכן אני מגיע לקבוצות, משתף במה שלא נעים לי, חושף את הפנים החוצה, מודה בחוסר אונים ועובד על 12 הצעדים.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב
