אסירות תודה
אני מתחיל לכתוב ואני לא יודע בדיוק מה, אני נותן לאצבעות שלי להדפיס, ומה שיוצא אני מקווה שזה יהיה לתועלת בעז"ה. חשבתי לכתוב בכתב יד, אבל בהדפסה אני יותר זורם מבלי לחשוב, אז עברתי למחשב.
רציתי לשתף על הרבה מתנות שקיבלתי בחיי בתקופה אחרונה. לפני הכול אני רוצה להזכיר שכל המתנות שקיבלתי בתוכנית הם מתנות מהקב"ה שקיבלתי אותם בחינם, וכדי שזה ישמר אני "חייב" כל בוקר להגיד תודה ולהודות על המתנות ולבקש על יום מחובר עם הדברים הטובים:
א. שזה דבר מרכזי בחיי, התחלתי לחיות, נולדתי מחדש, בשיחזור לאחור הייתי מת מהלך, לא מגזים.
ב. אני נמצא במצב שהופסקתי "לרצות אנשים" באסירות תודה אני בדרך כלל מצליח בין ריצוי לנתינה, והעיקר לתת מבלי לקחת, זאת אומרת לחכות לתיגמול כמחמאה וכו',
ג. למדתי להגיד תודה על מחמאות,
ד. אני לא מתעסק בדברים לא חשובים כגון חדשות וכל מיני פוליטיקה של הקהילה או משהו אחר, זה פשוט לא מעניין אותי, (אני מקווה שלא תחשבו שאני מנותק מעולם).
ה. אני לא יודע את הלכות "לשון הרע" על בריו, אבל כשמישהו מתחיל לספר סיפורים על אנשים אחרים שלא קשורים אלי, אני מצליח לזהות שזה לשון הרע וזה לא קשור אלי, וכמובן אני לא מדבר על אנשים, זה פשוט כשאתה חי נכון אין לך צורך לדבר על אחרים.
ו. אני לא חושב מה אחרים חושבים עלי, אני עושה מה שטוב לי, אני חי בשביל עצמי, אבל אני נותן מבלי לקחת כמו שכתוב למעלה, יש הבדל בין לחיות בשביל מישהו אחר ובין לתת מבלי לקחת, אסירות תודה שרוב פעמים אני מצליח להבדיל בין גבול הדק.
ז. אחריות על מעשי, ואם אני מתחייב משהו אני "מנסה" לקחת אחריות כמה שאני יכול ומה שאני לא יכול אני נותן להקב"ה לעשות בשבילי,
ח. תפילות, בשיחזור לאחור התפללתי כדי שלא יהיה מצפון, לדעת שזה עשיתי ואפשר להתחיל לרוץ להמשך היום, והייתי תמיד מתפלל במנין, אבל הייתי עצבני למה הוא מתפלל לאט, וכו', ועצם השמו"ע לקח לי בקושי 3 דק' ולא מדבר בשאר התפילה לקח לי כמה דק' , בתוכנית בהתחלה ראיתי שאני עסוק כל הזמן עם השני במקום להיות עסוק עם עצמי, התחלתי ללכת בפינה ולהיות עם עצמי ולא לנהל את כל העולם, התחלתי להתמקד בשמו"ע לנסות לכוון כמה שאני יכול, והיום שמו"ע לוקח לי בין 6-9 דקות, בהמשך התחלתי עם הפסוקי דזמרה לכוון ולהודות להקב"ה על דברים הטובים שקורים לי, והיום באסירות תודה אני לא מבין אייך מתפללים כל מהר, אני פשוט מרוכז בעצמי מתחילה עד אחרי עלינו,
ט. מתנה שקיבלתי שבוע אחרון, התחלתי לזהות שיש ניקוד בקר"ש באסירות תודה אני קורא מילה במילה, לא האמנתי בכלל שאפשר לדקדק במילים של הקר"ש, חשבתי שזה קשור ללטאים.
י. לימוד, אני לומד כדי להבין ולא כדי לדעת שאמרתי עוד דף במסגרת הדף היומי.
יא. ספרי מוסר וחסידות, באסירות תודה בחודש אחרון התחלתי ללמוד ספר "חובות הלבבות" לא בגלל שער הבטחון, רק התחברתי מאוד ב"שער עבודת האלוקים" שמדבר הרבה על להודות להקב"ה יום ביומו. וגם פה ושם ספרי חסידות, ועל הכול אני מצליח להבין בין השורות הבנה יותר.
יב. האדמו"ר שלי כותב בצעטיל קטן שכתב לפני כמה שנים "התבודדות בינו ובין קונו וחשבון נפש תמידי", באסירות תודה התוכנית נתן לי כלים אייך להתבודד ואייך לעשות חשבון נפש.
רציתי לעבור על דברים בבית שהשתנו, אבל רציתי להתמקד אבל דברים שהשתנו בי אישית.
ועל הכול אני צריך לזכור שכל זה, הוא לא בכוחי רק מתנת אלוקים אוהב ששומר כל יום ויום.
