האם לשתף את האישה?
חבר כתב בפורום:
עדיין לא התחלתי ממש את התוכנית אבל כל מיני קשיים כבר צצים. לאורך חיי נישואי אני פתוח עם אשתי בהכל חוץ מנושא ההתמכרות. לאחרונה פתחתי את זה מולה ומתוך זה הגעתי למסקנה שאני כנראה מכור. הבנתי שבקבוצות ובטיפול לא הכל כדאי לפתוח בבית, ולי זה מאוד קשה כיון שאני רגיל לפתוח עם אשתי הרבה מחשבות ורגשות. ה
האם באמת הכל צריך להיות סגור מפניה אפילו שנראה שיש לה את היכולת להתמודד עם הנושא ואפילו הפרטים?
'סוד הכניעה' כותב:
שלום חבר,
אני לא מכיר אותך ולא יכול לענות לך מה נכון עבורך, אבל אוכל לספר לך מה נכון עבורי, וכן קצת מהנסיון הקולקטיבי של מכורים רבים שעברו תהליך דומה.
בדרך כלל, הרצון הראשוני לספר לאישה (או במקרים אחרים - לספר לכל העולם ואשתו) על הגילוי של המחלה ושל הפיתרון, מגיע ממניעים נכונים. שנים על גבי שנים אנחנו מסתובבים עם סוד ענק בתוכנו, וככל שהסוד גדל - כך הבעיה שלנו גדלה ביחד איתו. והנה פתאום מסתבר לנו שאפשר אחרת, אז אנחנו רוצים לשתף בגילוי הזה את כולם, ובעיקר את אלו הקרובים לנו ביותר.
בעצם זה היה אמור להיות הדבר הכי נכון לעשות, כיון שחשיפת הסודות שלנו לאור עולם מורידה את הכח שיש להם עלינו, וכאשר אנחנו שוברים את המחיצה שיש בין שני חלקי האישיות שלנו, אנחנו יכולים לעשות צעדים ראשונים בהחלמה. אכן, לא ניתן להחלים כל זמן שאני נשאר בתוך הראש של עצמי בלי לשתף אנשים אחרים.
אבל למרות זאת, מסתבר שהפעולה הנכונה היא לא לשתף את האישה בפרטים, ובכלל לא לשתף אותה בתחילת הדרך עד שלא עושים כברת דרך מסויימת, וגם אז - רק בהדרכה וליווי מתאימים.
מסתבר שכאשר אנחנו רצים עם הגילוי שלנו לאישה, מעורבות בכך הרבה גישות חולות שהגיעו מהמחלה של ההתמכרות. גרוע מכך: האישה לא באמת מסוגלת להתמודד עם גילויים מהסוג הזה, ולמרות שאנחנו מסונוורים מעוצמת הגילוי - אין לנו זכות לפגוע באדם אחר בתהליך הריפוי שלנו. פגענו מספיק בבני משפחותינו בכלל, ובנשותינו בפרט, וכעת הזמן הוא לצמצם את מעגל הנפגעים ולא להרחיב אותו.
לי לא היתה את הפריויליגיה לשאול האם נכון או לא נכון לספר לאשתי כיון שהיא תפסה אותי עוד בזמן השימוש, אבל אחרי תקופה בהחלמה, רציתי לספר לה את הפרטים. היא התייעצה - וסירבה. היה לי מאוד קשה לקבל את זה, אבל היום אני מבין שהיא עשתה את הדבר הנכון לחלוטין מבחינתה (וגם מבחינתי).
הרצון שלי לספר לה את הפרטים לא היה בשם הכנות (איפה היתה הכנות הזאת בזמן שנים של שקרים על בסיס יומי?). הרצון שלי לספר לה היה בשביל להוריד את המשא ממני - ולתת לה לסחוב את זה עבורי. כאשר אני משתף אותה בהכל, אין לי יותר פחד שהיא תתפוס אותי, הגרוע מכל מאחריי, וכעת שהיא תתמודד עם הסלע שהנחתתי לה על הגב. העיקר אני בהחלמה.
אם זה היה רק הנסיון האישי שלי, היה אפשר לחלוק ולומר שזאת רק החוייה שלי. הענין הוא שמהנסיון של מכורים רבים מאוד מסתבר שכולנו דומים בענין הזה. זאת הסיבה בגללה בפתח לספר הלבן (ספר הבסיס לכל תכנית הגמילה מתאווה בשיטת הצעדים) מופיעה האזהרה שלא לשתף את האישה בהתחלה - למרות החשיבות העצומה של התחלת חיים על בסיס של כנות.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב
