טטריס
כמו ברק הכתה בי המחשבה - זה בדיוק כמו בטטריס. או יותר נכון, עזרה חיצונית (הספונסר שלי) היא לחצן בטטריס... רגע. לפני שתאשפזו אותי, אציע לכם לקרוא עד הסוף. שיהא לתועלת.
הקדמה קצרה למען מי שנחת זה עתה מפלנטה אחרת (אין מצב שיצור אנושי לא יכיר אותו) – טטריס – המשחק מורכב מארבע קוביות המופיעות בתצורות שונות. הן נופלות במהירות הולכת וגדלה מחלקו העליון של המסך כשהמטרה היא לסדרן בשורה אחת ללא מרווחים. שורה רציפה נעלמת והקוביות שנערמו מעליה נופלות "קומה" אחת. בשורות לא מלאות הקוביות נערמות, כשהן מגיעות לקצהו העליון של המסך, המשחק נגמר. את הקוביות מסדרים באמצעות שתי לחצנים. 'לחצן' אחד של ימין שמאל למעלה ולמטה, הלחצן הנוסף משנה את התצורה. ממאוזנת למאונחת ועוד. אחת לכמה זמן מקבלים בונוס נקודה 'מהבהבת' מופיעה ומפילה את כל הנקרה בדרכה...
שנים שלא שיחקתי במשחק הזה, כמה ילדים ששיחקו בו לידי כשהייתי בפארק הפילו לי כמה שורות רצופות..
לצורך העניין אמשיל את המסך לחיים... הם מורכבים 'מקוביות' שונות. יש את 'הפס' הישר. בדרך כלל נדמה שהכי פשוט איתו. איפה שלא תשים אותו יהיה בסדר. עומד או שוכב בצדדים... הכל טוב לו. אבל כשהוא נתקע בזווית לא נכונה... יש את 'הוֶעוֹד', שלוש קוביות בסיס שמעליהן קוביה נוספת באמצע... וזה בכלל לא 'וֶעוֹד', כמעט תמיד, זה פחות, הרבה פחות... כשהוא מגיע אתה חייב לתכנן את המיקום שלו טוב. פוטנציאל הנזק גדול. כמעט תמיד נוצרים כאן מרווחים... ארבע הקוביות 'הכי מעצבנות' באות כשהן מסודרות שתיים על שתיים, הפנימיות חופפות אחת מעל השניה והחיצוניות בולטות... איך שלא 'תהפוך את זה' הן יתקעו אותך. הקונטרה להן היא הנקודה המהבהבת 'המפילה' כל מה שנקרה בדרכה...
בדרך כלל 'המשחק' שלי נגמר מוקדם מהצפוי... מגיל מאוד צעיר הייתי משוכנע 'שהקוביות' מגיעות דווקא אצלי במהירות הכי גבוהה... היה ברור לי שמי שיושב בתוך המוח של המשחק דואג שאפסל מהר... שולח לי בכוונת מכוון את הצירופים הכי בעייתים, מבסוט מהנסיונות הלא מוצלחים שלי להיחלץ מהמלכודות שלו...
אפרט בשביל מי שהנמשל לא מספיק ברור לו – 'הקוביות' הן האירועים (האנשים) השונים הנקרים בדרכי. כשהייתי משומש, ראיתי רק מעט 'פסים ישרים', דברים נעימים. חבר'ה שהם נכס. כאלה שכל אחד צריך לידו. שהכל מסתדר איתם, מה שלא קורה להם הוא בסדר. חשבתי שאני מוקף בכאלו שהם פחות, לא 'כוס התה' של אף אחד אבל באין ברירה אפשר להסתדר איתם, השורה התחתונה – מציאות נסבלת. העדפתי להתמקד ולהגדיל את מקומם של 'המעצבנים' ששום דבר לא זז איתם. ממורמרים תמידית... רק לעיתים נדירות קיבלתי את הבונוס, 'נקודה מהבהבת'. כזו שמסמנת שהנה, זה מסתדר.
בהחלמה למדתי לקבל עזרה. להבין שפשוט אינני מיומן לשחק את המשחק הזה... גיליתי שהפרספקטיבה של אדם חיצוני לי (הספונסר שלי) פשוט רחבה יותר. הן כמי שמכיר את 'המשחק' הזה זמן מלפני, והן כמי שכרגע לא משחק בו... הוא לא נלחץ מהקוביות שנוחתות עליו... יש לו את השהות להבחין במרווח העשוי להתמלא... כך הוא גם יכול להכווין אותי 'להפוך' את התצורה למאוזנת.. להציע לי לפנות ימינה או שמאלה... הוא לימד אותי לזהות את הנקודה המהבהבת... הצביע על החסד שבקבלתה... שבגילוי רגעי החסד בהם הכל בהיר ונהיר, הרגשה שהכל פתיר. שיש מי שיסדר הכל.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב
