זוג או פרט?
הכותב (מכונה 'סוד הכניעה') משתף בשינוי שעבר בהחלמה בעקבות העבודה על שינוי מהותי בחיים כולם, כחלק מההבנה שההתמכרות איננה בעיה נקודתית אלא מצריכה פיתרון כללי. הפעם הוא משתף בשינוי בזוגיות, שהינו ללא ספק אחד המקומות הכי קשורים להתמכרות ולהחלמה.
* * *
אז איך באמת צריכה להיראות זוגיות, האם אנחנו צריכים להיות רק הפרט, הכלל שבתוכו שנינו קיימים בלי מציאות נפרדת, או שמא אנחנו צריכים להיות רק זוג בו יש שני אנשים נפרדים שרק נמצאים יחדיו באופן של זוג?
התשובה כמובן תהיה שונה מאדם לאדם, וכל אחד יש לו את המסלול שלו. בחוויה האישית שלי, לא ידעתי בכלל שיש דבר כזה זוג, הכרתי רק פרט. אני ואשתי, אשתי ואני - הכל זה אחד. הייתי נקי שנה(!) ורק אז התחלתי להבין שמדובר במשהו מעוות, ובעצם זה לא אהבה אלא יחסי תלות. אני הייתי בטוח שכל פעם שבה אני נחלץ לעזור לאשתי או נדבק במצבי הרוח שלה - זה הסימן לכך שאני אוהב אותה, לא ידעתי שאין לזה שום קשר לאהבה, אלא לכך שאני פשוט לא יודע לחיות לעצמי ומושפע רק ממנה.
באותו יום בו חגגתי שנה של נקיון, הגעתי לפיצוץ היחסים עם אשתי, אחרי שהיא הבינה בעצמה שאי אפשר להיות פרט וחייבים להיות גם זוג. הפיצוץ היה משהו מתמשך, אלא שבאותו יום הוא הגיע לשיאו, ושלח אותי למעידה רצינית מאוד, ורק בחסד אלוקים לא נפלתי. מיד אחר כך התחלתי לעבוד על הצעדים, כתבתי, שיתפתי, התפללתי, וכמובן התייעצתי עם הספונסר. אחד הדברים שהוא תמך בהם היה לחזור לפסיכולוג שלי. בהתחלה הלכתי לבד, ואחר כך הלכנו ביחד לטיפול זוגי.
הפסיכולוג נתן לנו תרגיל קצר. בהנחה שאני הוא העיגול, ואשתי המרובע, כיצד נתאר את היחסים בינינו? כל אחד קיבל דף ועט והתוצאה היתה זהה: ריבוע מוקף בעיגול. הפסיכולוג לקח את הדף ואמר שזאת טעות כי למעשה אין כאן כעת לא עיגול ולא ריבוע אלא משולש וכוכב... הוא הסביר שכאשר יש רק מציאות אחת של שנינו ביחד, בלי מציאות שבה כל אחד קיים גם רק עבור עצמו - זה אומר שבעצם אין גם מציאות של ביחד. נכון שיש אשליה של ביחד, אבל זאת אשליה. כעת הוא צייר לנו כיצד צריכים להיראות היחסים שלנו: מרובע ועיגול שבחלקם חופפים אחד את השני, ובחלקם נמצאים כל אחד בשטח נפרד.
וואו, יצאנו בהלם מהמפגש הזה. היה לנו (בעיקר לי) המון לעכל. תמיד חשבתי שאני בעל מעולה ויש לי "רק" את הבעיה עם התאווה, והנה אני קולט שבכלל אני לא יודע איך לחיות בזוגיות. התהליך שעברנו היה איטי והוא עדיין נמשך, אבל היום אני יכול לראות שזוגיות בריאה היא לא "זוג או פרט" אלא "זוג ופרט", לא או שנינו ביחד או אף אחד, אלא לפעמים שנינו ביחד, ולפעמים כל אחד לחוד.
כאשר אנחנו מתנתקים אחד מהשני ונותנים זה לזו מקום ומרווח, זה לא מחוסר אהבה אלא ההיפך. היום אני מבין שזאת זכותה של אשתי להיות במצב רוח לא טוב, וזה עדיין לא אומר שגם אני צריך להרגיש ככה, ואפילו לא אומר שאני צריך לצאת מגדרי כדי לשפר את מצב רוחה. התפקיד שלי הוא להיות שם עבורה וכמובן לתמוך, אבל החיים האלו הם שלה והיא זאת שצריכה לדאוג לעצמה. אם אני עושה את זה עבורה - אני לא עוזר לה אלא חוסם אותה ומונע ממנה את הזכות להתפתח.
