אסירותודה – זה עובד
נולדתי עם כפית של כסף בפה, לא חסרתי דבר, לא הייתי זקוקה אפילו להראות רצון, ידעו לתת לי את מבוקשי מבלי שרמזתי, לא ידעתי מחסור מעודי, גדלתי בחממה, אבא אוהב, אמא מפרגנת, חוויתי ילדות סטנדרטית של האלפיון העליון. וזה לא הספיק לי, משהו היה חסר, נשמתי זעקה לעוד. (בהמשך תבינו יותר.) ודווקא כשהכל נראה הולך לכיוון הנכון, הגלגל המזהיר שלי התהפך.
להיות גם אלמנה וגם יתומה זה קצת יותר מדי, תקופה קצרה אחרי שאבא שלי נרצח, יש שיגידו ממש נשחט, באכזריות במלחמה הנוראה, התאלמנתי. בעלי הצעיר נקטף בדמי ימיו. פתאום. בלי שום הכנה נזרקתי לתוך החיים, והם היו מרים, מאוד. איזה כיף שהיחסים שלי עם השוויגער (החמות) היו נעימים. לא מובן מאליו שמצאתי בחברתה נחמה רבה..
הרבה מעבר לנחמה, מיום שהפכה לחמותי נדמה היה שיש משהו מיסטי בקשר בינינו, במקור אנו שונות בתכלית, סגנון חיים אחר, התחברתי אליה מיד. היה לנו לא מעט במשותף, מעבר לילד שלה שהיה גם הבעל שלי, כמוני היא היתה אלמנה, איבדה בעל עצום באותה פתאומיות. הגורל המשותף הזה חיבר אותנו באחוות כואבות מדבקת, כשהיא הודיעה לי שהיא משנה מיקום, לא היה לי ספק, אני הולכת איתה.
אשת עקרונות היתה, מה שהנחה אותה היה בבירור הרצון שיהיה לי טוב, מצאתי רק אהבה בעיניה הטובות, ידעתי שהיא רוצה באמת טוב עבורי, אך סירבתי בנימוס להגיון המוחלט בשכנועיה שאשאר ולא אבוא עימה, היה לי עיקרון משלי – להידבק אליה בכל כוחי. ידעתי שהיא הולכת להיות חלק מחיי, הייתה לי נכונות לוותר בלי סוף בשביל זה. עד המוות.
הייתי מוכנה להתנתק לחלוטין ממשפחתי, לוותר על המלוכה, לעבור לארץ אחרת, להתגייר, לחיות חיי עוני ומחסור, להיות נתונה לחסדי אחרים, ללקט שיבולים להגשים את היעוד שלי כאן, להיות אסירת תודה למי שהטיבה עימי ובזכות המאמץ שלי, זכיתי להיות הגיורת המפורסמת ביותר מאז ולעולם, שתקרא מגילה שלימה על שמי ביום מתן תורה, להתחתן עם גדול הדור, להיות האמא של מלך המשיח.
קראו לבני עובד, כדי שיהיה ברור שיעבוד את ה', כי ילד דומה לאביו ולאימו, אני החלטתי לעבוד את ה' ועזבתי את כל מה שיכולתי לקבל במואב, ויכולתי. העדפתי להנשא לבועז בעלי הזקן שהיה בן 400 ביום חתונתינו, רק עבור כבוד ה', בשביל להקים המשך לבעלי שנפטר – האמת היא שלשניהם - יום לאחר חתונתינו התאלמנתי בשנית.. וגם את בעלי הצדיק עניין רק כבוד ה' כשנשא אותי לאישה ליום אחד בלבד..
במחשבה שניה אולי קראו לו כך גם בגלל שלהיות אסור אל התודה זה עובד..
- - - - -
כתבתי בעבר על מאמר על חסד חסר פורפורציה כהמשך, חשבתי לומר שיתכן ורות היא זו שתיקנה את קילקולו של אביה לוט, לקחה היא את האינסטינקטים המולדים שלה ועם המניע הנכון – הכרת הטוב, הידבקות לעם היהודי – זכתה ועשתה חסד עם חמותה לדורות ובעיקר עם עצמה, וכשהקימה שם לבעלה המת קנתה לעצמה את מלכות בית דוד.
- - - - -
ובשולי הדברים, קטונתי להבין מה שהתרחש בין רות נעמי ובועז, ועיני הבשר המגושמות שלי לא מסוגלות להבחין בסיבות ובדרכים שיש לו לבורא להוציא אל הפועל תוכניותיו רבות השנים, אך מגילת חסד מופלאה זו נכתבה בכדי ללמדנו דברים, ואני חש זכות להרגיש ולהתרגש מהמילים, היו לא מעט רגעים שנגעו בי, אחלוק עימכם מחשבה שעלתה במוחי, ואתפלל שיהא לתועלת ולסיוע מאבאל'ה. אדגיש שניתן לדלג..
בזמן העוני האלמנות והשכול, כשהצער עטף את כולה, נעמי לא חשבה לרגע על טוב מתהווה, ובהגיעה אל לווית אשת בועז היא מבקשת שיקראוה מרה, מר לה מאוד. היוצר הרע עימה.. הרי מלאה היא הלכה וריקנית היא שבה, ולא היתה בכלל מודעת לסאתה ההולכת להתמלא – רוב חיי הבוגרים הייתי משוכנע ששמי הפרטי הוא 'נדפקת', ששם משפחתי 'אכלת אותה'. ולא ידעתי שסאתי הולכת להתמלא. גם בזמן אתגר, אשתדל להיות אסור אל התודה, יש שם מי שיודע מה הוא עושה..
תודה לך אבאל'ה שמילאת סאתי.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב
