רכילות – סכנת נפשות
אתן חייבות לשמוע את אסירות התודה הענקית שלי, בעלי סוף סוף נהיה נ... וואו. אני מתרגשת, הבנתי גם מבעלי שהוא התחיל להיות נ... מה אתן אומרות? איזה כיף לכן. הלוואי ובעלי גם היה נ... תקשבנה הוסיפה השותפה ששתקה עד עכשיו, בעלי כבר זמן נ... וזה לא כזה סיפור מקסים, כרוך בנ... הזה לא מעט צער, לא נעים לומר אבל יש פעמים שמרוב בדידות אני חושבת שהיה עדיף אם הוא לא היה נ... עצוב, חשבה המשתתפת הרביעית בשיח החצר המאולתר הזה, האישה הזו סובלת, אין ברירה, מישהו חייב לדבר עם הבעל שלה.
לאחר מחשבה קצרה ידעה ללא צל ספק מי "המישהו" הזה שאליו תיגש בכדי שיסדר את העניינים - האח הגדול - שנים ששמו הולך לפניו ככתובת אמינה לכל שליחות ציבורית, בטח שיסייע משפחתית, חשבה בדרכה אליו, משחזרת בזיכרונה כמה וכמה סוגיות סבוכות שמשכין השלום האולטימטיבי פתר בכישרון רב. תגיד, מה הוא חושב לעצמו? איך זה שהוא לא רואה את הסבל של אשתו? כל הכבוד לו שהוא נ... אבל...
צודקת חשב לעצמו אהרן, כן, מרים צודקת. אם זה נכון שציפורה אשת משה כאובה כדאי לפעול... את בטוחה שזה המצב, הקשה, מהיכן? תראה, אני לא בטוחה במאת האחוזים, אבל באתי אליך היישר ממפגש חברות בגינת המדבר.. נשותיהן של אלדד ומידד ממש צהלו כשהתברר שלמרות שהם נשארו במחנה שרתה עליהם רוח נבואה והם הפכו לנביאים והתגובה הקרירה של ציפורה להתלהבות שלהן גרמה לי להבין שכואב לה. מאוד.
השיח בין אהרן למרים הופסק בפתאומיות ע"י הקב"ה, שהעיד על מעשיו הרצויים של אחיהם. ולמרות שכוונותיה הטובות של מרים היו ידועות בפניו עדיין הענישה, כי הרכילות היא 'משחק באש'. כן, גם כשהיא הגיונית מוצדקת או אפילו ממש הכרחית היא עלולה להיות קטלנית, פשוט מסכנת את הנפשות. העברת מידע מאדם לאדם זו משימה רצינית המחייבת כללים מדוייקים, מאוד. הכלל הראשון שמלמדת אותנו התורה הוא להתייחס לכל הנושא בזהירות מירבית - "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים..."
- - - - - -
כמי שרחוק מזרח ממערב ואלפי שנות אור ודור מהבנת מציאותם של אבותינו הקדושים אין בכוונתי כלל לדון בפן ההלכתי של רכילות, אולם איני נמנע מלחשוב על הפער שבין התביעה מנביאה שכל מטרתה לסייע את גיסתה, זו שראויה לכך שכל עם ישראל יחכו לה (שבוע!) לעומתנו העוסקים בחשבונאות קטנונית יום וליל, ובאמתלאות וצידוקים מגוחכים דנים בחיי זולתנו ללא בושה... נדרשתי לסוגיה בעקבות שיחת טלפון שקיבלתי, אדגיש שלא רק את טובתי הנני מבקש אלא את טובתנו המשותפת.
לפני זמן מה, הפתיעה אותי שיחת טלפון מאדם שלא ראיתי ומעולם לא שמעתי: "שלום, אני מדבר עם "מיכאל" (כאן הוא נקב בשמי האמיתי) או עם "זלמן"... (שמו של ידידי הטוב 'סוד הכניעה')". הוא ידע מי אני והיכן אני גר... אמרתי לו שבשיחה הזו או בכלל אהיה "אסירותודה" ותו לא. למרות שנרתעתי שוחחנו דקות ארוכות בענייני החלמה בהם חלקתי עימו את הניסיון שלי. אבל כשסגרתי את הטלפון חשתי בטעם חמוץ מתוק. מתוק כי עוד איש סובל שמע על פיתרון, חמוץ כי שאלת המחיר האישי שוב צפה לה.
אני נוקט דווקא במילה 'חמוץ', כי עבורי זה לא מעבר, באופן אישי איני חושש להינזק, באמת שאינני מודאג, מה יגידו עלי שלא אמרתי מיוזמתי על עצמי? מקסימום חוסר נעימות בקהילה? זכיתי ועליתי על הרכבת לפני שנים כך שדי התרגלתי לאובדן הפרטיות ולהרגשה הלא נוחה שהנני נושא לשיחה בין החברים מדי יום... נטועה בליבי האמונה במה שהספונסר שלי אומר כל הזמן - יש לנו אבא אוהב שמשגיח עלינו מלמעלה, הוא לא יתן שנפגע. הוא הנותן את הנקיון את החיים והוא זה שיספק לנו ולמשפחותינו את ההגנה לה אנו זקוקים, כבר זמן שאיני חש שהוא מרים אותי גבוה רק כדי לזרוק אותי חזק יותר לארץ...
מאמר זה נכתב על הטעויות שלי. בימי הבראשית בעבר הרחוק בכל פעם שקיבלתי ספונסי חדש 'הודעתי' לו שאשתמש בניסיון 'שלנו' לסייע אחרים... היינו קטנים בכמות והניסיון היה גם הוא זעום וכשכולם הכירו את כולם לא נזהרנו מלדבר על אחרים גם ללא רשותם, לא ראינו בכך שום פסול, ההפך, כשאי מי נתקל בבעיה ידענו להצביע על מי שכבר רכש בפיתרונה ניסיון... אבל כשהעסק גדל היו שנפגעו, ובצדק, לא הבינו מדוע האתגרים שלהם הפכו לנחלת הכלל... עלינו לא צריכים לאיים בעונשים, אנו מכירים את 'הצרעת' מבפנים... כדאי שנסגל לעצמנו צורת התנהלות סטרילית, עם הזמן למדנו שהמספר על רעהו פרט אישי כזה או אחר ללא רשותו המפורשת. מרכל עליו. והגם שרכילות היא בעייתית בכל מקום, כאן, בקבוצות היא סכנת חיים מפורשת.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב
